מסע לעולם אחר ........הודו היא תת יבשת מדהימה וקסומה היא מלאת קונפלקטים כי מצד אחד היא מלאה בעוני וזיהום וליכלוך..
ואילו מהצד השני היא מלאה בתרבות מרהיבה ועתיקת יומין ובטבע מדהים ביופיו. אחת הערים המרכזיות שביקרתי בהן היא ווראנסי זאת העיר הכי קדושה בהודו
ואילו כל המאמינים ההינדים מקווים שביום מותם הם הישרפו למרגלות נהר
הגנגס ואילו העפר שלהם יפוזר לתוך הנהר וכמעט כל המאמינים מגעים לווראנסי . אחד הדברים שהכי ריגש אותי הייה הצפייה בשריפת הגופות כי המחזה המזעזע של המוות מלווה בטקס שלם ישנו אדם שהוא אחראי על שריפת הגופות....
את הגופה מביאים המשפחה על אלונקה שהיא עטופה בתכריכים לתוך סירה מעץ ומהסירה טובלים את הגופה במי נהר הגנגס לאחר מכן לוקחים את הגופה ישר למוקד האש ולכל גופה שמים בין שבעה לשמונה קילו עצים לאחר מספר שעות שהמת הופך לעפר אותו אדם שאחרי על שריפת הגופות לוקח כלי מנירוסטה מלאה במים והולך לכיוון מוקד האש ושהוא ממש קרוב הוא מסתובב מהאש ושופך את תוכן הדלי שהוא לא מסתכל על מוקד האש מכיוון שההינדים מאמינים שאם מסתכלים על מוקד האש לאחר שהגופה נשרפה לעפר הנשמה של אותה גופה נשארת כלוייה בעולמנו והיא תרדוף את אותו האיש שאחרי על טקס השריפה. ישנם רק שתי אזורים בווראנסי שבהם שורפים גופות ובכל אזור יש בין
שישה לשבע מוקדי אש. וכולם עובדים נון סטו"ף 24/7 בכל ימי השנה. ממש מפעל לשריפת גופות. ישנם שישה סוגים של אנשים שלא נשרפים
על פי הדת 1.באבאות {כוהני דת הינדים} 2.איש/ה שהכיש אותם נחש מפני שמי שהכיש אותו נחש זה סימן שהאל{שיווה} לקח אותו ולכן אין צורך בשריפת הגופה 3.נשים בהריון מפני שהילד שבבטנם הוא דבר טהור 4.ילדים קטנים 5.מצורעים.6 פרות כי הן קדושות את כל האנשים האלו לא שורפים פשוט עוטפים
בתכריכים ומשליכים אותם לנהר הגנגס. אגב נהר הגנגס הוא נהר קדוש להינדים לכן כל המאמינים ההינדים מחויבים לטבול במי הנהר לפחות פעם
אחת בחייהם ואילו עוד הפעם במותם. בכל יום בשעה שש וחצי ישנו טקס הנקרה פוג"ה זאת התפילה היומית זה גם מחזה מרהיב כל תושבי העיר
מתאספים למרגלות הגנגס והתפילה מתבצעת על ידי מספר סהד"ו {אנשי דת שעתידיים להיות באבות} התפילה מלווה בקטורת ובצילצול פעמונים.
העיר הזאת נורא קשה למראה הרבה עוני ברחובות ואילו נורא אותנתית. כי יש בה משהו נורא עתיק שנשמר ולא השתנה עם הקדמה ....