http://phpt.freehost.co.il/
שואת
הארמנים!
קודם לאירועי השואה הארמנית הייתה האימפריה העות'מאנית בדרכה
לירידה מעל דפי ההיסטוריה. אימפריה זו, שבשיאה השתרעה מדרום מזרח אירופה עד צפון אפריקה והיוותה איום על מעצמות אירופיות, תחדל להתקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה. באימפריה חיו קבוצות אתניות רבות, בהן ארמנים,יוונים, כורדים ויהודים, אך רוב האוכלוסייה הייתה מוסלמית, והשלטון היה טורקי. החל מאמצע המאה ה-19, העולם נשטף בתנועות לאומיות שדרשו עצמאות והגדרה עצמית (ראה אביב העמים). בין השואפים לעצמאות בשטחי האימפריה העות'מאנית היו הארמנים, הכורדים והיהודים. האימפריה התנגדה לשאיפות אלו משום שראתה בהן פגיעה בכוחה. בנוסף לבעיות מבית, איימו על האימפריה העות'מאנית מעצמות זרות. רוסיה הייתה פעילה במיוחד באזור, וניסתה להחליש את כוחה של האימפריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה, נוצרה במזרח טורקיה המדינה העצמאית של ארמניה. הצבא האדום פלש אליה ב-1920 ומדינה זו צורפה לברית המועצות. אזור כורדי אוטונומי הוקם אף הוא, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות ב-1920 דוכאו על ידי
הטורקים. טבח הארמנים 1894-1896 <הראה>
תמונה קשה לצפייה מהנספים של השואה הארמנית ב-1890 חיו כ-2.5 מיליון ארמנים באימפריה העות'מאנית. מרבית הארמנים היו נוצרים ובכך שונים מהרוב המוסלמי. רוסיה עודדה את הארמנים לשאוף לאוטונומיה, כדי להחליש את האימפריה העות'מאנית. כדי לא לאבד את שליטתו החליט הסולטן עבדול חמיד השני להסית את הכורדים נגד הארמנים. התנכלות הכורדים ונטל המסים הגבוה הובילו להתקוממות ארמנית. בתגובה, בין השנים 1894-1896, הצבא העות'מאני וכנופיות כורדיות הרגו בין 100,000 ל-200,000 ארמנים והרסו מאות כפרים, כנסיות ומנזרים (טבח הסולטן עבדול מגיד). מאוחר יותר, במאמץ לקבל הכרה בינלאומית, מורדים ארמנים השתלטו על בנק עותומן באיסטנבול. בתגובה, המון טורקי הרג כ-50,000 ארמנים. מידת מעורבות השלטון באירועים אלו אינה ברורה. שואת הארמנים רקע במהלך מלחמת העולם הראשונה שלטה בטורקיה ממשלת הטורקים הצעירים. הארמנים תמכו בממשלה זו שכן קיוו שמדיניותה כלפיהם תהיה שונה מזו של עבדול חמיד השני, אולם תקוות אלו התבדו. השלטון הטורקי חשש מכך שהארמנים יהוו גיס חמישי. ב-1914 הועבר חוק המחייב כל גבר עד גיל 45 להתגייס לצבא או לשלם כופר. גם הארמנים גויסו. משגברו חששותיהם של הטורקים, נלקח הנשק שהיה בכפרים הארמניים, כביכול לטובת הצבא, ולמעשה פוזר הנשק בכפרים הטורקיים והכורדיים הסמוכים. לאחר מכן נלקח נשקם של החיילים הארמנים, והם רוכזו בפלוגות עבודה שעבדו בסלילת כבישים ועבודות בנייה, בתנאים קשים ביותר. עקב התנאים הקשים והיחס העוין, ערקו חלק מהחיילים ומקצתם התגייסו לצבא הרוסי, שהיווה איום על טורקיה. בראשית 1915 החלו יחידות ארמניות של הצבא הרוסי בגיוס ארמנים בשטח הטורקי. דבר זה תרם להחלטה הטורקית לפתוח בטבח, אם כי יש טענות כי הדבר תוכנן עוד קודם לכן, והעריקות שימשו כעילה בלבד. 24 באפריל 1915 ב-24 באפריל 1915, בפקודת הממשלה הטורקית, נעצרו כ-250 ממנהיגי הארמנים באיסטנבול ונורו עוד באותו הלילה. דבר זה היווה אות לסדרה של מעשי טבח שהחלו להתרחש ברחבי טורקיה. באותו הזמן החל רצח שיטתי של החיילים הארמנים הלא-חמושים בפלוגות העבודה. שיירות המוות במקביל הוציאה הממשלה הטורקית צו הקורא "לבצע טרנספר של אלמנטים עוינים מגבולות האימפריה לפנים הארץ". הטורקים אירגנו שיירות של מאות אלפי אנשים לפאתי טורקיה ולמדבר הסורי. בשיירות היו צעירים, נשים, ילדים וזקנים (כאמור, רוב הגברים גויסו קודם לכן), והן לוו על ידי יחידות הצבא הטורקי. בדרך תקפו יחידות אלה וחמושים מהכפרים הטורקיים הסמוכים את השיירות, ואלפים נרצחו באופן זה מדי יום. המסעות ארכו שבועות רבים ובהם מתו רבים מתשישות ורעב. באחד המקרים ידוע על מסע שארך 60 יום. ממסע אחר ידוע כי מתוך 170,000 איש שיצאו למסע נותרו 180 איש בסופו מחנות ריכוז וצורות המתה אחרות הארמנים ששרדו את הצעדות רוכזו בכ-25 מחנות. במחנות פתוחים אלו המשיכו למות מרעב או קור, או שהומתו בצורות שונות ומשונות עד סתיו 1916. הטורקים השתמשו בשיטות הרג שונות. נשים וילדים הועמסו על סירות והוטבעו בים. <2> אחרים הוצאו להורג בשריפה. איתן בלקינד, איש ניל"י שהסתנן לצבא הטורקי, צורף למפקדה של ג'מאל פאשה. הוא סיפר שהיה עד ראייה לשרפתם של 5000 ארמנים. <3>לויטננט חסן מערוף מהצבא העות'מאני מתאר כיצד אוכלוסייה של כפר רוכזה יחד ואז נשרפה. לפי תצהירים מאת שני רופאים, מהעיר טרבזון, שימשו מבנים של שני בתי ספר כדי לארגן ילדים. ילדים אלו נשלחו לאחר מכן לקומת הביניים, שם הומתו בגזמספר הקורבנות ישנם חילוקי דעות בקשר למספר הקורבנות שנספו בין השנים 1915 ל-1918. רוב ההערכות נעות בין 600 אלף ל-1.5 מיליון איש. הממשלה הטורקית והיסטוריונים טורקים נוקבים בהערכה הנמוכה (ולעתים אף במספר נמוך יותר של 300 אלף, שנחשב לחסר בסיס). רוב ההערכות שבוצעו בידי נציגים זרים שונים אומדות את מספר הקורבנות בין 1.2 ל-1.5 מיליון גברים, נשים וטף.
http://phpt.freehost.co.il/