אז אל תשתף פעולה עם זה: אל תשתמש במוזיקה שלהם, אל תיקח אותם לשחק. ברגע שאתה חושף אותם, אתה נוקט נגדם אלימות לא הוגנת.
"בכל מהפכה יש צד אלים, לפעמים צריך להידרש לאקטים אלימים כדי להשיג דברים טובים. אין מנוס מזה. ואני אומר, האנשים האלה הם אנשים לא טובים. הם מתחפשים לאנשים טובים וזוכים להרבה אהבה מצד הקהל, אבל לא לוקחים אחריות. הם לא באים ואומרים, אני הומו, אני לסבית, ולא ייתכן שיהרגו מישהו בבר נוער. אלה אנשים שקושרים את עצמם לעמודי חשמל כשהורגים חתול, אבל לא יכולים להיות שם בשביל אנשים כמוהם. אני רוצה להגיד בריש גלי: אל תתנו להם במה".
אני מציע לך דרך אחרת לראות את זה. לומר, הקהילה הגאה היא קהילה חזקה שמסוגלת להתמודד גם בלי האנשים האלה. אם הם רוצים להישאר בארון, שיבושם להם.
"בגדול, אתה צודק. יש בי צד שאומר, בוא נוותר עליהם. יש לנו אותך, אותי, את אסי עזר, את אביעד קיסוס, את עברי לידר, את גל, את כל הסרטים שעשינו, שילכו להזדיין המטומטמים האלה. היו רגעים כאלה שאמרתי, הנה, הכל בסדר. ואז הגיע הרצח הזה. בנאדם נכנס ויורה לילדים במפשעה. לא יודע אם יודעים את זה, אבל הוא ירה לכולם במפשעות, הוא היה מאוד מדויק. זה היה פשע של שנאה. אז אנחנו בטלויזיה, ברדיו, בעיתונים, אבל האם אנחנו במצב טוב? ומתוך המקום הזה אתה אומר, רגע, איך זה שאתם לא מצטרפים? צריך אתכם עכשיו. אז אני לא יכול לוותר, אני חייב לחשוף את השקר, ובמקביל לגרום להם להבין שאם הם ייצאו מהארון, שום דבר לא יתקלקל".
אבל המסר הוא שמי שלא יעשה מה שתגיד לו, ייענש. זו לא אבירות כל כך גדולה כמו שאתה מציג את זה, זה כוחני ופוגעני.
"ההאשמה הזו נכונה כשמדובר באנשים חלשים ונזקקים. לומר את הדברים האלה על אנשים שהם כל כך חזקים, עשירים, מצליחים ומפורסמים ממך וממני, זה לא נכון. לגביהם אין תירוצים.
אולי זה יותר אישי ממה שנדמה לך. אולי אתה עדיין הילד ההוא, שלא רוצה להרגיש שהוא הומו מבולבל, אחד מול כולם.
"אתה צודק. דרך האנשים האלה אני עדיין חווה את עצמי בתור הילד שהיה נורא לבד בירושלים, בשנת 75'.
יכול להיות שההתכתבות איתם קשורה בחלק הפגום, כי הם יוצרים אצלי את התחושה שאני לא לגיטימי. נפגעתי מהם, מזה שנורא רציתי אותם לידי ברגע הזה, והם לא היו שם.
בסדרה החדשה 'תמיד אותו חלום', שביים פוקס על פי תסריט של שירי ארצי, אף אחד לא נשאר בארון. כולם חוגגים את המיניות שלהם, עם פאות ושמלות עם פייטים ומסייעים לגיבור הראשי מאיר בחיפושי אחרי אמו האובדת ובהשגת גבר חלומותיו. בעולם שאותו הוא יצר כולם פוצחים בשירי צביקה פיק, כל הגברים הסטרייטים ניתנים לפיתוי - כולל נהגי מוניות גסים - ואף אחד לא מפחד מקצת איפור. כאן ההומופובים מוצגים כרשעים המוחלטים או כהומואים בארון.
'תמיד אותו חלום' המשודרת בימי ראשון, בהוט 3, היא במידה רבה גרסה 2.0 לסדרה הקודמת של פוקס, 'פלורנטין'. היא כאילו בעלת גנטיקה דומה ל'פלורנטין', רק שהפכה ייסורים וחיבוטי נפש לדרמה כיפית ואפילו די זוהרת. רק שהפעם הייסורים כואבים הרבה פחות. יש בסדרה גיבורים הומואים הבטוחים בעצמם שמוצאים את עצמם בין חבורת דראגיסטיות למאצ'ויים בצבא. אם להאמין לפוקס, יתכן שזה לא היה קורה בלי דחיפה קלה משירי ארצי.
"כנראה שהיה צריך אישה סטרייטית כדי שתגרור אותי מהמקום הזה של 'We are all so straight and good and handsome'. הטרוסקסואלית ממשפחת אצולה ישראלית, שתגיד פאק איט, העולם הוא אחר ואני רוצה לתת לזה ביטוי. אני חושב ששירי, שגדלה בעולם שבו ישראל היא שלמה ארצי, רצתה לומר שיש כל מיני וריאציות של ישראל, 'בואו אראה לכם משהו אחר לגמרי".
גם שלמה חשב ככה?
"אחרי ששלמה ראה את הסדרה הוא שלח לי אס. אם.אס מקסים, וחתם אותו ב'אבא של שירי'. אני חושב שהוא ניסה לומר, 'אני מבין מה בתי מנסה לומר ואני מקבל את זה'. זה היה מאוד מרגש. כי שלמה ארצי, על כל מה שהוא מייצג, זה הכי הגבריות הישראלית הישנה. גבריות שאולי קצת חוששת מהומואים, גבריות שלך ולי אין בה מקום".