פלמ"ח הוא בעצם ראשי תיבות של פלוגות מחץ, הכוח הצבאי הסדיר של "ההגנה".
הפלמ"ח פעל בארץ בין השנים 1941-1948.
בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פרצו כוחות גרמניים למצריים, ואיימו מאוד על הישוב היהודי בארץ ישראל.
כתוצאה מכך הושג הסכם בין המפקדה הארצית של ההגנה לבין הצבא הבריטי להקמת 9 "פלוגות מחץ" יהודיות בארץ שיהיו מוכנים לפעולה כל הזמן.
הממונה על הקמת הפלוגות היה יצחק שדה, שהיה גם מפקדו הראשון של הפלמ"ח. יחד אתו,בשורות הגבוהות של הפלמ"ח, עמדו יצחק רבין, חנה סנש, משה דיין, דוד בן גוריון, יגאל אלון ועוד רבים. בהתחלה, הוקמו שש פלוגות שחבריהן התחייבו להתייצב לכל משימה בכל זמן ובכל מקום. בתקופה זו הפלמ"ח עדיין קיבל כלי נשק, ציוד והדרכה מהבריטים.
הפלמ"ח קיבל עזרה כלכלית מן הסוכנות היהודית אך עם הזמן הם התקשו לגייס כספים עבור הפלמ"ח.באוגוסט 1942 הציע יצחק טבנקין שאנשי הפלמ"ח יעבדו בקיבוצים בתמורה למגורים וכסף. לבסוף הוסכם שחברי הפלמ"ח יעבדו בקיבוץ בחצי מהזמן, ובחצי מהזמן יתאמנו.
בתקופת שיתוף הפעולה עם הבריטים ובזמן מלחמת העולם השנייה הוחלט להקים שתי מחלקות ("המלקה הגרמנית" ו"המחלקה הבלנקית") שתפקידם יהיה לפעול באירופה ולהדוף את הגרמנים. בשנת1944, כאשר הבינו שהגרמנים אינם מתכוונים לתקוף באץ ישראל, שיתוף הפעולה של הפלמ"ח עם הבריטים הופסק והפלמ"ח ירד למחתרת.
בשנת 1944, עם סיום הקשר של הפלמ"ח עם הבריטים, החל הפלמ"ח להשתתף במבצעי העפלה בשיתוף פעולה עם המוסדות לישוב היהודים בארץ.
בסתיו 1945 מונה יגאל אלון למפקדו של הפלמ"ח במקום יצחק שדה.
פעילויות נוספות של הפלמ"ח הן פריצה למחנות מעצר, פגיעה בתחנות חוץ של הבריטים, והריסת אוניות גירוש בריטיות ששימשו להברחת המעפילים.
אחת הפעילויות המוצלחת והחשובה ביותר של הפלמ"ח היא "ליל הגשרים". במהלך הפעולה הזו שהתבצעה ב-16-17 ביוני 1946 פוצץ הפלמ"ח 10 גשרים בו זמנית מתוך בלילה אחד. כל הגשרים שניסה לפוצץ גישרו בין ישראל למדינות ערב השוכנות לה. להתקפת הגשרים נשלחו יחידות מובחרות ביותר. בפולה זו איבד הפלמ"ח 14 אנשים.
במהלך מלחמת העצמאות מנה הפלמ"ח רק 2,100 חברים וחברות, אך עם התפשטות המלחמה התגייסו לפלמ"ח עוד אלפי מתנדבים. בשיא גודלו של הפלמ"ח מנה כ-6,000 איש.
הפלמ"ח פורק ב-7 בנובמבר, 1948 במהלך המלחמה בהוראתו של דוד בן גוריון כחלק ממדיניותו להקים למדינת ישראל הצעירה צבא מסודר אחד בלבד.
בסופה של המלחמה המשיכו רבים ממשוחררי הפלמ"ח להתגורר ולחיות את חייהם בקיבוצים קיימים ואף הקימו גם כ-20 קיבוצים חדשים. רבים ממפקדי הפלמ"ח עלו לדרגות בחירות בצה"ל (כמו יגאל אלון ומשה דיין) אך רבים מהם פרשו כמחאה על הפירוק.
הערכת פועלו של הפלמ"ח שנוי במחלוקת. רבים מאמינים שהפלמ"ח נשא את כל העול של מלחמת הקוממיות על גבו. רבים מאמינים גם שרוח הפלמ"ח הוא ביטוי אשר מבטא לרוב דבקות במשימה וטוהר הנשק. בנוסף, מקובל שאנשי הפלמ"ח היו לוחמים מצוינים ואנשי תחבולה מעולים. לצד השבחים ישנם גם המותחים ביקורת על הפלמ"ח. כך, למשל ההיסטוריון אורי מילשטיין טוען בספרו "תיק רבין", כי הפלמ"ח לא מילא את משימותיו כראוי ותפקד באופן גרוע.