Summary rating: 2 stars
1 דירוגים
ביקורים:
174
מילים:
300
פורסם ב-: אוגוסט 12, 2007
אדם ברוך כותב במעריב תשובות למאמיניו. קצת דת. קצת אומנות. קצת עיניני דיומא הוא מפגין בקיאות בנושאים שהוא מאמין ונהנה לדון בהם. משהו כמו "ציפורה יקירתי" יש המכנים אותו האדמור החילוני, יש האוהבים אותו וגם המקנאים בו וישנם שוי הנפש. בעיניין חברון כלומר הסירוב סוף סוף בקיצור נמרץ מנתח אדם ברוך את מעשה הסרבנות הפסיכולוגיסטית, מבין את מניעיה אוהד את אנשיה ולא מספיק מגנה. מה על יהודה וייס? היכן הזעקה שכנגד? מדוע אין אדם ברוך מגנה ובשאט נפש את האדם? הנורא הזה? אי אפשר להשאר אדיש לא לדבריו של טומי לפיד שעיתים נראה כי הוא לוקה בעיורון עם דבריו במועצת החכמים. הוא כל כך רוצה שלא להיות מזוהה עם הימין עד שהוא אומר דברים הפוך עך הפוך. דומה שהוא מתחרה בפרופסור. אפשר להאמין שאדם זה משכיל? בגלל שדבריו נאמרו בשפה מיקראית האיש הזה מרשה לעצמו לנבל את פיו. ואתה אדם ברוך משום כבודו אתה ממלא את פיך במים.?????????