אני אוהבת סרטי קולנוע ובמיוחד קלאסיים
ראיתי בערך לפני כשנה את הסרט "לוליטה " על פי ספרו הנודע של ולדימיר נאבוקוב
הסרט נעשה בשנת 1962 על ידי סטנלי קובריק
והשבוע נזדמן לי לראות גרסה מחודשת של סרט זה בבימויו של אדריאן ליין, אז הבאתי לקוראים נקודות השוואה
למי שהספיק לראות אחת מגרסאות הספר הכי ענק ושערורייתי שיצא לאור בשנות העשרים :
נתחיל מנקודת פתיחה כללית :
לוליטה 1962: פתיחה שקטה אוטו נוסע בדרך אשר תתברר מאוחר יותר לביתו של קווילטי מעשה הרצח מתואר
ואחר מכן נפתח הסיפור מן ההתחלה בדרך לבית שרלוט .
לוליטה 1997: פתיחה שקטה תיאור מכונית חולפת לה בדרך הארוכה כמעט ומתנגשת לה במשאית הנושאת חופני אסם
ידיים מגואלות בדם הידיים מחזיקות סיכת נעורים מתואר לאחר הירצחו של קלייר קווילטי וההימלטות מהמשטרה ולאחר מכן מתואר בתור ההתחלה את סיפור אהבתו לאנבל וכנראה את נסיבות היותו פדופיל .
לוליטה בתור דמות :
1962: יש להזכיר כי השחקנית שגילמה את לוליטה בזמנה סו ליון, היתה בת 13 בזמן הסרטת הסרט, אך היא אופרה וטופחה כך ,שתראה בוגרת יותר ומפתה במהלך כל הסרט, היא נראת הרבה יותר כקורבן ולא כמפתה בנוסף לכך, היא ייצגה לדעת הכותב, הרבה יותר תמימות יש לייחס לכך את תקופת הזמן ושיקוליו האישיים של הבמאי עצמו שכן הוא אינו יכול לביים סרט סקסיסטי, מחשש אישי שסרט זה יוחרם ויעורר שערוריה.
1997: השחקנית אשר גילמה את לוליטה בסרט היתה דומניק סווין.
השונה מסו ליון של 1962, הוא שבזמן ההסרטה השחקנית (סווין) היתה בת 17 מטעמים מיניים,
היא יותר הקרבה לגרסת הלוליטה כמפתה ומאוד רחוקה כקורבן.
ההצמדויות להומברט והנשיקות אשר היא הדביקה לו במהלך כל הסרט לדעת הכותב רק חיזקו את טענת המפתה וחסרת האילוף .
הומברט כדמות :
1962: הומברט המגולם בתור גיימס מייסון, מגולם בצורה די מרשימה עד טובה כי השחקן מייסון הוא בריטי, והמבטא
האנגלי שלו מחזק את הדמות הספרותית שכן בספר הומברט מתואר כבעל מבטא אנגלי אך בתור הפושע המיני הפדופילי המתואר בסיפור, הוא רחוק מלגלם את הדמות שכן ניתן לראות במייסון רק ניצנוצי פדופיליה זעירים.
הוא לוהק לתפקיד כשהיה בן 53 בלבד, והומברט הספרותי מתואר בסוף שנות השלושים שלו .
אבל בסצנת הסיום בביתם של דיק ולוליטה הוא שובר את השחקן ג'רמי איירונס שבה ניתן לראות ,כיצד הוא בוכה בצורה בלתי נשלטת במשחק הנחשב בזמנו למשחק הטוב ביותר הנורא למסך באותם זמנים .
1997: ג'רמי איירונס מגולם בצורה הדבקה ביותר להומברט הספרותי ,בגרסה ניתן לראות בסרט את אופיו הפדופילי
והנתעב ביותר מבחינת ההתאמה לתפקיד, הוא נחשב כמתאים ביותר למרות שלוהק לתפקיד ביל 49 שזה נחשב די מאוחר, אך לא מאוחר כמייסון משחק אמיתי מאוהב ביותר ומשכנע .
קווילטי כדמות :
1962: לתפקיד קווילטי לוהק הבדרן פיטר סלרס , סלרס לא תאם מבחינת המראה לקווליטי שכן קווילטי, מתואר כאדם קירח, אשר פלומת קרחתו מוסתרת תפקידו של סלרס לדעת הכותב נעשה על פי השחקן בלבד, אבל יאמר לזכותו שכן אופיו של השחקן ושטף דיבורי המהירים, התאימו לגרסה המיושנת דאז שכן ,פיטר סלרס נחשב שחקן ובדרן מוצלח .
1997: לתפקיד קווילטי לוהק השחקן פרנק לנגולה, וגרסת משחקו דבקה לקלר הספרותי שכן, הוא תיאר עצמו כ"חובב ילדים" וכאימפוטנט.
הדמות כאילו נולדה מהספר שכן, הוא מתואר קירח מעופש שחור עור וחלוק בלבד לגופו הערום
והמשחק המוצלח שאותו הוא מציג לצופה נהדר וטבעי .
בסרט לוליטה של 1962 מכיוון שלא היה סוג כלשהו של מגע בין מייסון לליון, לא נאלצו להשתמש בסוג כלשהו של טכניקה מינית מסוימת.
אך לנקודת ההשוואה בסרט לוליטה של 1997, נתבקשו השחקנים איירונס וסווין ,שבין גופם תהיה כרית החוצצת בניהם , זאת כדי למנוע אי נוחות מינית לשחקן.
ולא רק זה, בסרט הוחלפה השחקנית המקורית בכפילה כך, שתחליף את לוליטה הקטנה באקטים מיניים כלשהם.
נקודות סיום שונות :
מבחינת משחקי הלשון, הייתה הצלחה חלקית לבמאי סטנלי קובריק אך בימוי הסרט טישטש את לוליטה האמיתית
כקורבן ולא כמפתה .
מבחינת הבימוי הזמן והעיתוי לוליטה של אדריאן ליין, היתה הצלחה טובה שכן הוא ייצג את הלוליטה המפתה והסקסית
שהצליחה להביא גבר אנגלי, פדופיל לידי טירוף שמושש ברצח בעוד שהיא נגררה מינית לפדופיל אחר שחשבה שהוא יוביל את עתידה רחוק.
הכישלון בגרסה זו היא, שהיא טישטשה את העובדה שלוליטה היתה גם קורבן לשני אנשים שונים .
לוליטה תמיד ייחשב לאחד הרומנים המוצלחים והמעורכים ביותר וזאת בגלל הטקסט המיני המבוטא בספר
וגם מבחינת עיתוי הוצאת הספר, שנת 1958 תקופה די שמרנית דאז .
הוא נכלל ברשימת היצירות שיש ללמוד בארץ ובכל שנה גודל מספר ההוצאות המחודשות של ספר זה.