קרינה סלולרית

הקשר בין קרינת טלפון סלולרי ובריאות החל להיבדק בעקבות העלייה התלולה בשימוש בשירותי טלפוניה אלחוטיים בכל

הקרינה הנפלטת מטלפונים סלולריים ומתחנות ממסר של טלפונים אלו ("אנטנות") היא קרינה אלקטרומגנטית בתחום תדרי המיקרוגל. קרינה זו היא קרינה בלתי מייננת וההשפעה הוודאית היחידה שלה על רקמות היא חימום.

הקרינה הנספגת בגוף האנושי נמדדת באמצעות מדד בשם "שיעור ספיגה סגולית" (Specific Absorption Rate), או בקיצור SAR. גודל זה תלוי בעוצמת השידור, במרחק ממקור השידור (טלפון סלולרי או תחנת ממסר) וביכולת של רקמה אנושית לספוג קרינה. הרמה המרבית לטלפונים סלולריים נקבעה במדינות רבות על ידי הגופים הממשלתיים. בארצות הברית למשל, ה-FCC קבע כי רמת ה-SAR המרבית המותרת היא 1.6 ואט לקילוגרם של רקמה.

אחד האפקטים המובנים היטב של קרינת מיקרוגל הוא חימום דיאלקטרי (Dielectric Heat), שבו חומרים מבודדים (כגון רקמות תאים) מתחממים על ידי סיבוב של מולקולות קוטביות. תהליך זהה אחראי לחימום המזון בתנור המיקרוגל, אלא שעוצמת השדה האלקטרומגנטי במכשיר המיקרוגל גבוהה הרבה יותר מעוצמת השידור של המכשירים הסלולריים.

כאשר אדם משתמש בטלפון סלולרי, מרבית תהליך החימום יתקיים בראשו של האדם, וללא ויסות טמפרטורה עלולה להיגרם עליית טמפרטורה של עד חצי מעלה. ויסות הטמפרטורה בגוף בכלל ובראש בפרט מתבצע על ידי כלי הדם. לעומת זאת, לקרנית העין האנושית אין מנגנון של ויסות טמפרטורה כפי שיש למוח. הופעה של מחלת הקטרקט היא תופעה ידועה בקרב אנשים העובדים בסביבה של משדרי רדיו בעוצמה גבוהה הפועלים בתדרים דומים. עקב עוצמתם הנמוכה של הטלפונים הסלולריים ושינוי הטמפרטורה הזניח של פחות מחצי מעלה, לא דווח עד כה על עלייה בשכיחות קטרקט בקרב המשתמשים בהם.

החשש שהקרינה מסכנת את בריאות המשתמש בטלפונים סלולריים יצר ביקוש לאמצעי הגנה מתאימים, ואת המקום הזה תפסו כמה פטנטים. כפי שהמודעות לקרינת השמש עוררה את הצורך בהגנה ואת ההגנה מספקים כיום קרמים שונים, שמשיות, משקפי שמש וכובעים. אלא שהפטנטים להגנה מהקרינה הסלולרית אינם יכולים לחסום את הקרינה כפי שההגנה מהשמש עושה, כיוון שחסימת הקרינה תמנע את התקשורת הסלולרית עצמה.

ככל שמקור השידור רחוק יותר מהגוף, עוצמת השידור המגיעה אל הגוף קטנה ביחס ריבועי למרחק, כלומר - החזקת המכשיר במרחק 50_ס"מ מהראש במקום 5_ס"מ, מגדילה את המרחק פי 10 ומקטינה את עוצמת הקרינה (כלומר, שטף האנרגיה) פי 100. בשביל להרחיק את החלק המשדר בטלפון הנייד ולקרב את אמצעי השמיעה והדיבור (או סתם כדי לפנות את הידיים) אפשר להשתמש באוזניה ומקרופון.

הדיבורית הסטנדרטית מחוברת באמצעות חוט חשמל אל מכשיר הטלפון. גם פה עלה החשש שמא החוט המחובר אל האוזניה משמש כאנטנה ומגביר את השידור ישירות לתוך האוזן - החשש הופרך בבדיקת קרינה פשוטה לאורך החוט. אולם כשהשוק מפחד מקרינה ולא מבין מהי קרינה יש ביקוש לאמצעי הגנה נוספים, והדבר הוביל לפיתוחה של אוזניה עם צינור פלסטיק גמיש שמוליך את הקול מהפה אל המיקרופון, ומהאוזניה אל האוזן, כך החוט המוליך אינו מתקרב לראש וגם הספקנים הגדולים רגועים שהקרינה לא משודרת להם ישירות לתוך האוזן, שהרי המדענים אומרים שקרינה אינה זורמת בצינורות פלסטיק וגומי.
מכשירי רדיו קטנים עם אוזניה לעתים משתמשים באוזניה כאנטנה לקליטת השידורים אבל לעולם לא כאנטת שידור.

דיבורית בטכנולוגית שן כחולה (Blue Tooth) מאפשרת להרחיק את המכשיר הסלולרי מהראש, אולם מצמידה אליו משדר אחר. מבחינת עוצמות השידור אין ספק שהשידור הסלולרי חזק עשרות מונים מהשידור של הדיבורית (שידור לקילומטר חזק פי 10,000 משידור ל-10 מטרים), לכן דיבורית זו יעילה בהפחתת הקרינה כמו הדיבורית הרגילה.

תחליף לדיבורית הוא רמקול פנימי במכשיר המאפשר שמיעה בסביבה הקרובה גם ללא הצמדת המכשיר לאוזן. כך ניתן להחזיק את המכשיר יחסית רחוק מהגוף ולשוחח בקול, אך החיסרון לעומת הדיבורית הוא שהסביבה יכולה לשמוע את מלל השיחה.