ניתוח שאיבת שומן – פופולרי אך מאוד מסוכן

ניתוח שאיבת שומן הוא אחד מהניתוחים הפופולריים ביותר בקרב נשים הדואגות לגיזרתן
החטובה, כאשר הרופאים בשל בצע כסף לא טורחים להזהיר מפני הסכנות. הסטטיסטיקה מדברת על 20 מקרי מוות על כל מאה אלף ניתוחים, אך כל מקרה זה הוא עבור משפחתו מאה אחוזים של כישלון בניתוח מיותר זה. האישה הנמרצת, דפנה גל ,אשת עסקים שעבדה והתנדבה סביב השעון שוכנעה על ידי הרופא הפלסטי שטיפל בה (ד"ר ריצ'ארד סיידוב) לעבור את ניתוח שאיבת השומן, מה שגרם למותה בטרם עת (נפטרה ב- 6 בפברואר 2001). היה לה בסך הכל מעט עודף שומן באזור הבטן, כך שהניתוח היה מיותר לחלוטין.
בעקבות הניתוח היא חשה כאבים קשים בבטן, אך הרופא טען שזו תופעת לוואי רגילה, כאשר בפועל היה לה זיהום קשה בבטן אשר גרם למותה בעקבות מה שמכונה ברפואה המתקדמת "כשל רב-מערכתי". הרופא שניתח אותה חזר וטען שאין קשר בין הניתוח שעברה למותה, והוא שב ומתגאה באלפי הניתוחים שביצע בהצלחה – הוא ממשיך לנתח ולסכן אנשים נוספים, כאשר וועדה של משרד הבריאות קבעה שמדובר בסיבוך נדיר בעקבות הניתוח. בניתוח בדרך כלל שואבים שומן מאזור אגן הירכיים, הישבן והבטן, כאשר עלות כל ניתוח מסוג זה נעה בין 5,000 ל- 19,000 שקל. על כל 50 נשים אשר עוברות את הניתוח נמצא גבר אחד המחליט לשאוב שומן בעיקר מאזור השדיים או הסנטר. מדובר בניתוח הנעשה למטרות יופי בלבד, כך שאין סיבה להסתכן בתופעות לוואי קשות
או אף במוות. באחד המחקרים המקיפים שנעשו בארה"ב נמצאו 95 מקרי מות מתוך 496 אלף ניתוחים לשאיבת שומן, כאשר המוות נגרם בעיקר כתוצאה מתסחיפי קרישי דם אשר הגיעו
אל הריאות. במקרים רבים המנותחות נותרות מאוכזבות בעקבות הניתוח, והן נותרו עם פחות שומן אך עם צלקות וסימנים הפוגעים ביופי הנשי : באזור הניתוח נותר עור גלי ורופס עם שקעים ובליטות כולל חוסר סימטריה בין צדי הירכיים או הרגליים.
שקעים בעור נוצרים בדרך כלל בשל שאיבת יתר שהרופא ביצע. נשים רבות מדווחות על תגובה של זעזוע והיסטריה כאשר הן מתעוררות ורואות את תוצאת הניתוח, כאשר הרופא מתנצל ומאשים את תגובת העור של אותה אישה בתוצאה העגומה. כמו בנושאים רבים אחרים, גם בתחום זה אין פיקוח נאות של משרד הבריאות, ורופאים תעבי בצע מסכנים את המטופלים המאמינים בהם, וגם עורכי דין המעורבים בתביעות על רשלנות רפואית נהנים מן המצב הקיים.
רופאים רבים מגיעים אל הניתוחים הפלסטיים והשוק מוצף במכונים ורופאים המתחרים ביניהם על כיסה של המטופלת התמימה (פה ושם גם מטופל זכר).   לגמרי במקרה מתברר שרופא יהודי צרפתי בשם ד"ר אלברט אילוז הוא זה שהמציא את ניתוח שאיבת השומן בסוף שנות ה- 70 (עד אז נשים נאלצו להישאר שמנות , מכוערות אך בריאות…).
אל תוך העור המנתח מזריק תמיסת מלח מדוללת, כדי לרכך את השומן. אחרי חצי שעה מבצעים חתכים קטנים ודרכם מחדירים את הקנולה (צינורית בגדלים שונים) שמחוברת אל משאבה. השומן נשאב ביחד עם נוזלים ודם.
בשנות ה- 80 הומצאה שיטת "המסת השומן" כאשר משתמשים בגלי-קול (אולטרה-סאונד)
במקום המשאבה המיכנית. ד"ר טופז מצא במחקרים שביצע באוניברסיטת תל-אביב ובר-אילן, שפעולה זו גורמת ליצירת רדיקלים חופשיים ותוצרי חמצון, שמאיצים הזדקנות וגם עלולים לגרום לכוויות בעור ואף לסרטן – קרינת האולטרה-סאונד בהחלט יכולה בטווח של מספר שנים לגרום לסרטן.
בעקבות מחקרים אלו, הרופאים לא אמורים להשתמש באולטרה-סאונד לטיפול בבעיה זו.
היכן הם אותם ימים כאשר נשים וגברים העריצו גוף מלא של אישה במקומות הנכונים,
והלעג היה דווקא אל הצנומות והרזות, או מה שנקרא היום : חטובות.
מידע נוסף :
המדריך הישראלי לניתוחים פלסטיים / ד"ר חיים קפלן – הוצאת "זמורה ביתן".