פשטידת חג שבועות (לקרוא ולהזיל ריר)
לפני שנה חגגנו את מסיבת חג השבועות. כל אחד הגיע נושא בידיו את המאכל שעשה או קנה, הכל על טוהרת החלב. ענת הביאה פשטידה.
"מה זה
הריח הזה?"
שאל מישהו מרחרח עד שהגיע עם חוטמו אל תבנית האוכל. "יש לזה ריח מוזר, אל תספרי לי שאוכלים את זה."
"איזו
פשטידה זאת? מאיזה עמוד בספר רקחת הפעם?" שאל מישהו אחר תוך כדי רחרוח והבעת תמיהה מהולה בסלידה.
ענת לא התרגשה מהתגובות. זו לא הפעם הראשונה שכך מגיבים זרים לפשטידה האהובה עליה. "זוהי פשטידת 'טצייז פיש', מתכון סודי שסבתא רבה שלי הביאה ממסעדה איטלקית 'לה פייצה' בקרקוב, שבה עבדה, לפני מלחמת העולם השניה. אחרי שהמתכון עבר השחתה מסיבית אצל הפולנים הוא הושחת שוב בארץ, עד שהתקבע על הטעם שאתם נהנים ממנו עכשיו."
"היית פעם בפולין, ענתוש?" שאל נועם האדריכל.
"מה זה שייך?" שאלה.
"אם רק היית
רואה את הפרות של פולין, לא היית מנסה לשמר אף מתכון מהארץ הזאת ומה'לה פלצה'."
"היית בפולין כדי לבנות בניין וכבר נהיית מומחה לפרות?" החזירה לו ענת.
"העטינים שלהן כל כך מצומקים..." הסביר נועם. "בטח נתקלת רק בשוורים, הם דומים לפרות אתה יודע?" "הי, תנו לפשטידה צ'אנס, אולי היא גם טעימה." התערבתי בשיחה שהתדרדרה לתהומות מסוכנים. עמדנו במעגל סביב השולחן בוחנים את הפשטידה בעניין. עד שבחור נועז אחד הסכים להיות הראשון שטועם. חוות דעתו הגיעה מיד אחרי הביס הראשון:
"למרות הריח, הטעם דווקא מעניין. אני רואה פטריות, עם גבינה צהובה ויש לזה ריח כמו לדג מעושן שנפל לתוך סיר של שמנת מבעבעת." ניסה גם לנחש ממה הפשטידה עשויה.
"אתה כמעט צודק אישרה ענת. "יש כאן חלב, פטריות, שמנת, גבינה צהובה, גבינה לבנה, חמאה והחידוש כאן, כמו גם הריח הוא בדג המעושן ותבלין שעושה את הכל לטעים, ואותו אני לא אגלה."
עברה מאז שנה. כבר אינני זוכרת היטב את הריח. מה שאזכור לדראון עולם זה את קלקול הקיבה שסבלתי ממנו שבוע לאחר מכן. אבל זה לא היה מהפשטידה, מפני שלא נגעתי בה, אלא ממוצרי החלב.
תקצירים נוספים אודות פשטידה