שדה הקרב שבין הילד לצלחת על פי הכתבה "דיקטטורת השניצל" מאת שיר-לי גולן בידיעות אחרונות הילדים לא רוצים לאכול , או אוכלים יותר מדי,או רוצים רק שוקולד וצ'יפס וכך לזכות בתשומת לב. טיפים: ד"ר מוטי לוי מציע לשנות את הרכב המזון בבית ולעבור לתזונה בריאה.חשוב להפעיל את הסמכות ההורית ולומר לילדים מה כן ומה לא.נכון שהמניעה בבית תגרום לחיפוש חטיפים וממתקים בחוץ ,אבל אז הכמויות לרוב קטנות יותר וגם הנזק מצטמצם .הוא ממליץ להשקיע בכריכים בריאים לבית הספר ובזמן איכות פעיל עם הילדים.כשהילדים נהנים מפעילות משמעותית עם ההורה , הם לא זקוקים למזון ולטלוויזיה כדי להעביר את הזמן הפנוי שלהם. זו הדרך הכי פשוטה ונעימה למנוע כניסה למעגל הפרעות אכילה. לא פעם השמנת
ילדים היא זמנית ומקורה בקפיצת גדילה . הגדרת השמנה לפי מראה היא טעות.לא תמיד הגובה מלווה את קפיצת המשקל כהקדמה לצמיחה בצורה תואמת. יש לבדוק את עקומות הגדילה של הילד מרגע שנולד. בדיקת הרגלי האכילה בבית יכולה לאתר את סיבת ההשמנה. כשנותנים לילדים מזון עם עצמת טעם מוגברת כמו חטיף מלוח מקלקלים לו את חוש הטעם.טעמים סנטטיים של המזון המעובד התעשייתי גורמים לכך שהילד מואס בטעמים רגילים של האוכל בצורתו הטבעית,ואז הוא לא רוצה לאכול,או שהוא רוצה רק מזון תעשייתי. ההצטמצמות במספר מוגבל של מזונות צריך להתייחס אליה כאל הפרעת אכילה. מה שקורה עם החטיפים המלוחים קורה גם עם מזונות תעשייתיים קפואים,ממתקים,חטיפי "כאילו בריאות" ודגני בוקר מתוקים. שריצה מות המסך של הטלוויזיה גורמת למטבוליזם נמוך.המוח עובר ממצב של ערנות למצב של נים לא נים , הילדים נראים כמו זומבי והגוף מתאים את עצמו ושורף פחות אנרגיה. מצד אחד אוכלים יותר ומצד שני מוצאים פחות אנרגיה. ילדים לומדים שהדרך לקבל התעניינות היא לאכול פחות.הקשר הטוב עם הילד ופעילויות משותפות איתו יכולות לעזור במרים כאלה של סרבנות אוכל או בררנות יתר והצטמצמות למחר מוגבל של מאכלים. כשנערה עוסקת באובססיביות בספירת קלוריות ומצויה בדיאטה חריפה , פוחדת מהשמנה באופן קיצוני יש לפנות לטיפול.90 אחוזים מהסובלים מאנורקסיה הן בנות המושפעות מאידאל הרזון והיופי שבהם נתקלים הילדים בצפייה הממושכת בטלוויזיה.