דיכאון קליני היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות ביותר והיא תוקפת כ15% מהאוכלוסייה. אם אתם סובלים מדיכאון מתמשך שלא מרפה יותר משבועיים,
חוסר חשק לצאת מהמיטה ולעשות דברים ומתחילים לחשוב על התאבדות ודברים כאלה. אתם
צריכים עזרה דחופה! אין לכם מה להתבייש במצבכם. ברוב המקרים הדיכאון נובע מאיזשהו חוסר בכימיקל במוח שנקרא סרוטונין וזו ממש אבל ממש לא באשמתכם. תחשבו שיש לכם סכרת או משהו כזה. אולי אתם חושבים עכשיו שזה סוף העולם אבל
דיכאון עובר. אל תתביישו לפנות לרופא המשפחה ולבקש פגישה עם פסיכיאטר בהקדם האפשרי – אתם לא צריכים לסבול ולא אתם לא "משוגעים".
אחרי שבוע שבועיים הדיכאון הקשה עובר (בזכות התרופות) וסביר להניח שחלקכם כבר יצליחו להתגבר על שאר הבעיות בכוחות עצמכם. אם אתם עדיין סובלים מריקנות, יש לכם מעט חברים או בכלל לא (גם זה קורה) ובאופן כללי אתם לא נהנים מהחיים, אין מה להתבייש להיעזר בפסיכולוג או פסיכולוגית ואפילו ללכת לקבוצות תמיכה של אנשים עם בעיות דומות, אולי תכירו שם חברים חדשים. אבל לא כדאי לכם להתמכר לעיסוק יתר בבעיות נפשיות ומחלות נפש שלא תהפכו ל"חולים" כרוניים, המטרה שלכם זה לצאת מכל הסיפור הזה.
אם מוטרדים מבעיות "קיומיות", "משמעות החיים", "אלוהים" וכאלה, פשוט תעזבו את זה – לא יצא מזה שום דבר טוב ואין טעם להתעמק בזה זה רק יכניס אתכם לסרט רע או למחשבות על חזרה בתשובה.
אם אתם צעירים תמיד תוכלו להצטרף לתנועת נוער או חוג שמעניין אתכם, אל תתחילו להסתגר בבית מול הטלוויזיה זה ממש לא בריא. צאו מהבית! תעשו עם עצמכם משהו! לא חשוב מה העיקר שזה משהו שאתם נהנים ושעושה לכם טוב והעיקר לא צריך לקחת את החיים כבד, תאמינו לי הייתי שם.