הגנום האנושי של קרייג ונטר

בשנת 2000 הוביל קרייג ונטר קבוצה פרטית שלקחה חלק בתחרות לפענוח הגנום האנושי. התחרות היתה כנגד הקבוצות שמומנו על-ידי הציבור הרחב, ושעבדו על הכנת הטיוטה הראשונית של הגנום האנושי, המהווה את תוכנית האב של הדנ"א של האנושות כולה. המיזם הציבורי נמשך בסופו של דבר כ- 13 שנים, ועלה 3 מיליארד דולר. העבודה נעשתה על דנ"א של 269 אנשים. כנשיא של החברה הפרטית "סלרה ג''נומיקס", ונטר התחרה כנגד המאמץ הציבורי כשהוא משקיע פחות כסף ופחות זמן. הגנום של "סלרה" נבנה בעזרת דנ"א של 5 אנשים. שנים לאחר מכן התגלה כי למעשה רוב הגנום היה שייך לקרייג ונטר. במהלך העבודה על פענוח הרצף האנושי תאר ונטר את הגנום כמקלדת פסנתר – כל קליד של הפסנתר מייצג גן אחד. כשלוחצים על קליד, שומעים צליל יחיד. צליל זה מייצג את החלבון שאותו גן מכתיב. אם לוחצים שוב על קליד, שומעים את אותו הצליל, שוב ושוב, בלי שינוי בכל לחיצה. אבל אם לוחצים על הרבה קלידים, אפשר ליצור מוסיקה. בדומה לכך, סוגי התאים המרובים בגופנו מנגנים על המקלדת הענקית הקרויה גנום: הם משלבים צלילים, מנגנים כמה גנים ביחד כמו אקורד, עוברים ברצף מצליל לצליל ליצירת פסוק, אוספים צרורות של צלילים להפקת הלחנים המסובכים והנפלאים הבאים לכלל ביטוי בהווייתנו הביולוגית. הפסנתרן אינו משתמש בכל הקלידים בכל יצירה, ובדומה לכך רק אחדים מהגנים שלנו מופעלים בתאיו של כל איבר. סונטה לכליות, פנטסיה על המוח. וריאציות על נושא הבלוטות. מוסיקה יפיפייה, בלי יוצא מן הכלל. אבל תארו לעצמכם מה היה קורה לקונצ''רטו לפסנתר, אילו נתקע אחד הקלידים, או השמיע את הצליל הלא נכון. פגם כזה היה מקלקל כל קטע שבו נעשה שימוש בקליד הזה. הנשיא דאז, ביל קלינטון הכריז על תיקו במרוץ, והודיע שהתוצאה היא: מפה מהחשובות והנפלאות שאי פעם נוצרו על-ידי האנושות. מאז, ונטר עזב את "סלרה" לטובת מכון שהקים שמטרתו לפענח את קוד הדנ"א. במשך השנים הוא השתמש בתוצאותיו מ"סלרה" וב-10 מיליון דולר לנתח דנ"א, כולל זה של עצמו. וטנר פרסם לאחרונה כמעט 6 מיליארד בסיסים, או 96% של הקוד הגנטי שלו בכתב העת "פלוס ביולוג''י". זהו הגנום האנושי המקיף ביותר שפורסם עד כה. מפת הגנים של ונטר מספקת מידע להבנת ייעודו הגנטי, ביחס לגנום שירש מאביו ומאימו. ונטר טוען שזהו עידן חדש שבו ניתן לדעת מה נובע מהגנטיקה ומה מהסביבה, וניתן עלפי מידע זה לחזות אירועים באופן הסתברותי ולחשוב כיצד ניתן להתמודד איתם. מתוך הידוע לו עד היום, הוא גילה שיש לו סיכון גבוה לקבל התקף לב, הוא גם גילה שהוא נושא גן הקשור למחלת האלצהיימר. הוא גילה קשר גנטי לעיוורון, אלכוהוליזם, בעיה בעיכול לקטוז, יתר לחץ דם, השמנה ואפילו את סוג השעוה שיש לו באוזניים. הוא ציפה למצוא גן שמרמז על לקיחת סיכונים ולא מצא, ומצד שני חלה במלנומה על אף שהגנום שלו אינו מנבא זאת. המחשבה המקורית הייתה שבעזרת מידע גנטי נוכל לפתח יותר את תחום הרפואה המונעת. אין לדעת, יכול להיות שתוך מספר שנים יוכל כל אחד לשבת עם מלוא המידע הגנטי שלו על השולחן ולחשב את עתידו, תוך כדי החלטה לאלו גנים הוא מעוניין להתייחס ומאלו הוא מעדיף להתעלם.