מאחר שיש לי אלרגיה תעסוקתית במגע לכפפות לטקס, החלטתי לבדוק את הנושא.
במרכז הרפואי שיבא דואגים לספק
כפפות חלופיות לעובד שאלרגי לכפפות לטקס,
בתנאי שהוא מביא אישור רפואי על כך.
לשם כך עליו לפנות לבדיקות רפואיות ביוזמתו ועל חשבונו.
אפתח בהקדמה בנושא אלרגיה ללטקס:
מהי אלרגיה?
אלרגיה היא תגובה סוערת של מערכת החיסון, המכוונת בדרך כלל כלפי חומרים המצויים באופן רגיל בסביבתנו.
בדרך כלל היא תורשתית (גנטית) ומתפתחת בגיל מוקדם.
נגרמת ע"י חומרים טבעיים שמקורם בצמחים ובעלי חיים המצויים באוויר, במזון, במים וכן בתרופות וחומרים כימיים.
הגורמים המחוללים את התגובה האלרגית:
בגופנו יש חמש קבוצות מולקולות נוגדנים המכונים אימונוגלובולינים.
הן מסומנות באותיות A, D, G, M, E.
נוגדנים מקבוצת E מזהים זיהוי ספציפי אנטיגנים שגורמים לרגישות-יתר מיידית (אלרגנים).
אנשים שלוקים באלרגיה מייצרים בתגובה לחשיפה לאלרגן כמויות גדולות של נוגדנים מקבוצת E (המכונים בקיצור IgE),
בעוד בבריאים שאינם אלרגיים נצפית עלייה בנוגדנים מקבוצות אחרות, עקב אותה חשיפה.
רגישות ללטקס הרגישות ללטקס באה לידי ביטוי בתגובות של העור, דרכי הנשימה והריריות.
בעת מגע עם העור או חדירת חלקיקים מהאוויר לדרכי הנשימה.
דווח לראשונה על רגישות ללטקס ב-1927.
ב-1984 הוכח שמדובר בתגובה אלרגית לחלבון הנמצא בגומי.
לטקס במוצרי גומי לטקס הוא חלבון המופק מגומי טבעי מעץ הגומי-
Hevera Brasiliensis.
הוא מצוי בצינורות גומי, ידיות, צינורות, קטטרים, מוצצים, צמיגים, חגורות, רצועות וצעצועים.
לטקס המיוצר ע"י טבילה נפוץ במוצרים הבאים:
כפפות, קונדומים ובלונים.
וגורם יותר לפיזור חלקיקים באוויר ולתופעות אלרגיות בעיניים ובדרכי הנשימה.
אלרגיות צולבות:
אלרגיה לאחד מהם יכולה לנבא אלרגיה לאחרים.
לדוגמא: אלרגיה לקיווי, בננה, אבוקדו וערמונים עם אלרגיה ללטקס.
אלרגיה ללטקס מופיעה בשלוש צורות:
1. תגובות עור למגע (contact dermatitis, skin rash).
2. רגישות לחלקיקי לטקס הנישאים באוויר (אסטמה, דלקות עיניים, נזלת אלרגית).
3. רגישות הגורמת להלם אלרגי כללי (אנאפילקסיס).
אלרגיה ללטקס כמחלה תעסוקתית:
העלייה בשיעור המחלות הזיהומיות המועברות ע"י דם והפרשות כגון איידס והפטיטיס B,C
הביאה לעלייה בשימוש בכפפות לטקס במערכת הבריאות,
שהביאה לעלייה בשכיחות המחלה (5-22%) בקרב רופאים, אחיות, טכנאים, ועובדי מעבדה.
אבחון המחלה:
האבחון מתבצע ע"י שילוב של שיטה אחת או יותר:
1. סיפור המחלה.
2. תבחיני עור (דקירה או טלאי).
3. בדיקת נוגדני IgE בדם.
הפחתת הסיכון:
1. שימוש בכפפות ללא אבקה.
2. שימוש בתחליפים (Vinyl, Nitril, PVC).
3.אוורור וסינון האוויר בחדר.
4. החלפת מקום עבודה.
5.נשיאת מזרק אדרנלין.
לאחר ההקדמה נעבור למחקר שנערך בישראל במרכז הרפואי רמב"ם ע"י חוקרים מהטכניון ופורסם ב-2001, שמטרתו לבדוק שיעור אלרגיה ללטקס בין עובדי בית-חולים כללי בישראל החשופים למגע עם כפפות לטקס.
מטרת המחקר:
לבדוק שיעור אלרגיה ללטקס בין עובדי בית-חולים כללי בישראל החשופים למגע עם כפפות לטקס.
שיטות:
203 עובדים החשופים לכפפות לטקס מילאו שאלונים ועברו בדיקת נוגדני IgE ללטקס בדם.
העובדים שהשתתפו היו ממחלקות שבהן יש חשיפה במינונים שונים לכפפות לטקס:
מיון, פנימית, טיפול נמרץ נשימתי, חדרי ניתוח, כירורגיה ומעבדות.
העיסוקים: רופאים, אחיות, עובדי משק ועובדי מעבדה.
הם נשאלו על רקע משפחתי לאלרגיה ועל תסמינים שהופיעו בעקבות חשיפה ללטקס (גרד, תפרחת בעור, נזלת, התעטשויות, דמעת, קוצר נשימה וצפצופים נשימתיים).
כמו כן נשאלו על משך החשיפה ללטקס בשנים ובמספר שעות ליום.
נוגדני IgE ברמות שמתחת ל-0.35 יחידות למ"ל הוגדרו כסרולוגיה שלילית.
רמות שבין 0.35-1.5 הוגדרו כסרולוגיה חיובית.
רמות שמעל 1.5 הוגדרו כסרולוגיה חיובית ביותר.
מסקנות:
ב-14.8% מהעובדים שחשופים ללטקס נמצאו נוגדנים סגוליים ללטקס ותופעות קליניות של אלרגיה. בעיקר במחלקת טיפול נמרץ ובמגזר הרופאים.<