אזבסט הינו אחד המבודדים האפקטיביים ביותר בטבע. היה לו שימוש באופן אוניברסאלי כמעט כחומר בנייה. , לפני שהסוכנות להגנה סביבתית
הסיקה שזהו
קרצינוגן (חומר מחולל סרטן – המתרגם) ואסר את השימוש בו בשנת 1989. פיברגלס היה אחד מכמה חומרים סינטטיים שמילאו את החלל שנוצר ע"י (איסור השימוש-המתרגם) באזבסט. אך עתה מספר מומחים מטילים ספק בבטיחותו גם כן, בעקבות הקביעה של תוכנית הרעלים הלאומית מ- 1994 כי "קיימת סבירות שפיברגלאס עשוי להיות קרצינוגן". תוכנית הרעלים הלאומית, סוכנות מטעם מחלקת הבריאות והשירותים ההומניטאריים של ארה"ב, לא הייתה הראשונה להכריז על הפיברגלאס כסיכון בריאותי אפשרי. הסוכנות הבינ"ל של ארגון הבריאות העולמי לחקר הסרטן דרגה את החומר כקרצינוגן אפשרי בשנת 1988. אולם, לא כולם תמימי דעים לגבי הערכת הסוכנות לגבי הפיברגלאס. ישנם כעת שיטות מחקריות בנושא, ש- הסוכנות הבינ"ל של ארגון הבריאות העולמי לחקר הסרטן ו- תוכנית הרעלים הלאומית מצטטים בדיווחיהם . אך שנים של מחקרים בתחום האפידמיולוגיה ( חקר מגפות/מחלות - המתרגם) שהונהגו ע"י יצרני פיברגלאס -מחקרים אשר לדברי החברות מוכיחים את הבטיחות של מוצרם – גם הם אינם נטולי מחלוקת. יצרנים פיתחו את הפיברגלאס, הידוע גם כ פיברוס גלאס (זכוכית סיבית) או גלאס וול (צמר זכוכית) , בשנות ה- 30 המוקדמות, כחומר מסנן ומבודד לשימוש ביתי . מאוחר יותר החברות פתחו צורות אחרות של פיברגלאס , כולל סיבי טקסטיל . כיום רוב היישומים של סיבי הזכוכית (פיברוס גלאס) כוללים בידוד מסחרי וביתי , מוצרים אקוסטיים, בידוד צנרת, מסנני נוזלים ואויר, ובידוד למכוניות, מקררים ועוד יישומים וציוד. זהו הפיברגלאס המשמש לכמה מן היישומים הללו,ובעיקר הפיברגלאס המתנפח, המשמש לבידוד עליות גג ותעלות אוורור , המעורר דאגה. חומר זה יכול ליצור סיבי זכוכית קטנים מספיק, על מנת שהעובדים בחומר זה ינשמו אותם לתוך ריאותיהם. האפקט של אותם סיבים על בני אדם הינו בסיס הדיונים על מידת בטיחות הפיברגלאס. מחקרים על חיות מעבדה על מנת להגיע למסקנותיהם בנוגע לפיברגלאס, שתי הסוכנויות: הסוכנות הבינ"ל של ארגון הבריאות העולמי לחקר הסרטן ו- תוכנית הרעלים הלאומית ערכו מספר מחקרים שהראו את הריבוי של גידולים סרטניים בחיות מעבדה ,שהוזרקה להם או הושתלה להם באמצעים ניתוחיים, כמות גדולה של פיברגלאס. " מחקרי הזרקה של החומר הם שיטות מקובלות ביותר, על מנת לחקור קרצינוגניות בחיות ניסוי" אומר ס. ג''ורדן , כימאי במוסד הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית –צפון קרוליינה , עמית מחקר בדו"ח של תוכנית הרעלים הלאומית. " הם (המחקרים-המתרגם) מראים, שאם החומר יכול למצוא את דרכו לתוך קנה הנשימה או הראות , הדבר יכול לחולל סרטן". בעקבות פרסום הדו"ח המחקרי של תוכנית הרעלים הלאומית , הפרשנות שניתנה במגזין האמריקאי לרפואה תעשייתית הייתה אף מחמירה יותר ב"כתב האישום" כנגד הפיברגלאס. היא הסיקה "על בסיס סיב לסיב , סיבי זכוכית יכולים להיות בעלי יכולת (להזיק – המתרגם) כמו או אף יותר מאזבסט. כיתוב תמונה (עמ'' 58 למעלה) : לדברי הארגון לבטיחות ובריאות בעבודה, על העובדים להשתמש במסכה חד פעמית נגד אבק כאשר הם עובדים עם פיברגלאס המשוחרר באוויר, בחללים בהם האוורור מועט. המאמר, שנכתב בשיתוף עם פיטר אינפנט מהארגון לבטיחות ובריאות בעבודה, מפרט את התוצאות של מספר מחקרים. במאמר מדווח שבמחקרים האמורים, מרובים המקרים של סרטן הראות ומחלת ראות בעכברים ובאוגרים שנחשפו לצמר זכוכית בשיטות של הזרקה או השתלה של החומר לקנה הנשימה או לצפק (= קרום רירי המצפה את חלל הבטן – המתרגם). מאמרו של אינפנט מנסה גם לחשוף את השקר/לקעקע- מחקרים, אשר את חלקם יצרני פיברגלאס מימנו, אשר הראו כי אין עליה סטטיסטית של הווצרות גידולים סרטניים בעכברים ששאפו לריאותיהם סיבי זכוכית. שונויות במין זה (העכברים, להבדיל מבני אדם – המת'') כולל אפיונים אנטומיים המאפשרים לו להכניס/לבלוע רק סיבים קצרים , היו הבסיס לפקפק בתוצאות מחקרים אלה. "עכברים נושמים מהאף, ואם מתבוננים בפיסיולוגיה של העכברים, יש להם מערכת סינון שאין לבני אדם" אומר ג''מסון . "איננו יודעים בוודאות, שאם החומר נשאף ע"י בני אדם , הוא אינו יכול להגיע לצפק". יותר מכך, המאמר תוקף את הדרך שבה חוקרים פרשו את המחקרים האפידמיולוגיים , אשר חלקם יושמו על עובדי הפיברגלאס זה עשרות שנים. מחקרים אלה מדגימים סיכונים גדלים ללקות בסרטן הראות בקרב עובדים המועסקים במפעלים ליצור פיברגלאס , לפי מאמרו של אינפנט. יש כאלה עם נקודת ראות שונה אולם רבים בקהילייה המדעית אינם משוכנעים שהפיברגלאס טומן בחובו הרבה סיכונים לבני אדם. ככלות הכל, אין מזריקים סיבי זכוכית לבטניהם או לאזור הצפק, אלא מדובר רק בשאיפה שלהם. זה מוביל רבייה המדעית לפקפק האם שיטת החשיפה (בניסוי-המת'') שאינה מקבילה למציאות יכולה להביא נתונים תקפים לגבי השפעות קרצינוגניות. " לדעתי זה די מלאכותי" אומר/ת פיניס קאבנדר , טוקסיקולוג נשימתי ויו"ר הועדה הטוקסיקולוגית בארגון ההיגיינה בתעשייה האמריקאית. " אינני מייחס תקפות רבה לפיברגלאס כקרצינוגן". שיטה מקובלת אחת בחקר הסרטן היא "לנסות הכל מכל ולהכניס כמה שיותר חומר לתוך חיה ,כל עוד אינך הורג אותה" אומר ג''ראלד דויט , המנהל לשעבר של ההיגיינה התעשייתית בתאגיד הפיברגלאס אוונס-
קורנינג , טולדו,אוהיו. דויט גם כן חיבר מאמר משותף " חשיפה מקצועית ,מאפיינים רעילים וקווי הנחיה לעבודה עם פיברגלאס הלכה למעשה", שהופץ ע"י ארגון ההיגיינה של התעשייה האמריקאית. " אין לזה כל קשר לעולם המציאות" הוא אומר." בעולם המציאות ישנו קשר בין מינון להשפעה. " כיתוב תמונה (עמ" 59 למעלה) : סריקה אלקטרו- מיקרוגרפית של סיב זכוכית (*1000) ואזבסט (*1000) מראה שזכוכית אינה מתפצלת לסיבים קטנים יותר, שלא כמו האזבסט. בעוד לסיבי זכוכית יש משטחי שבירה נקיים, האזבסט נשבר לסיבים מאוד דקיקים. מחקרי אינהלציה (נשימה) עדיפים, לדעת אותם מומחים. והתוצאות שלהם היו שליליות באופן עקבי. כלומר חיות ששאפו לקרבם סיבי זכוכית לא הראו הגדלה משמעותית בהיווצרות גידולים סרטניים , בהשוואה לקבוצת הביקורת. "מחקרנו החדש ביותר, בשנת 1993 , היה שלילי, וחמישה מחקרים קודמים לו לא הראו הגדלה משמעותית בהיווצרות סרטן הראות , בפיברוסיס של הראות או בהיווצרות מזוליאומות – סוג של גידול שהיה תסמין לחשיפה לאזבסט. " כך לדברי ט. הסטרברג מנהל בקרת המוצר בחב'' שולר בינ"ל בע"מ , קולוראדו, יחידה של תאגיד מנויל , המייצרת פיברגלאס. בעוד כל המחקרים לעיל נעשים על עכברים, החברה יזמה לאחרונה מחקר אינהלציה במתקן מחקר שוויצי עצמאי , בו יעשה שימוש באוגרים. "המחקר באמצעות אוגרים הוא רגיש, ואף יותר מכך ,מאשר מחקרי ההזרקה לצפק". טוען הסטרברג. " אם ברצונך לגלות משהו, עליך לעשות זאת באמצעות מחקר אינהלציה באוגרים". על מנת להמחיש את בטיחות מוצרם, יצרני פיברגלאס מורים על מחקרים אפידמיולוגים (שנעשו) על עובדים לפני עשרות שנים. שולר בינ"ל עקב אחר יותר מ- 30,000 עובדים , במשך יותר מ- 30 שנה. כפי הנראה, (חב'')אוונס-קורנינג ניהלה מחקר עצמאי על עובדיה מאז שנות ה-60. "העובדים נמצאים בתוכנית מעקב רפואי מקיפה , בתלוי היכן הם עובדים, כולל בחינת תפקודי ראות, צילומי רנטגן חזה, בדיקות עור, בדיקת בריאות כללית , שמיעה וראייה". אומר פ. סריני, מנהל בטיחות ובריאות בעבודה של חברת אוונס-קורנינג. " אנו מקבלים נתונים רבים מתוכנית זאת לגבי מצב הבריאות המתמשך של עובדנו הנוכחיים" הוא אומר, בהוסיפו כי החברה עוקבת אחרי עובדיה עד המוות. מחקרי אפידמיה, שנוהלו ע"י אוניברסיטת פיטסברג לא מצאו כל קשר בין סיבי זכוכית הנישאים באוויר, ותחלואה , מבין 16,000 עובדים בסיבי זכוכית וצמר זכוכית. כך לדברי ג''. הדלי , הטוקסיקולוג של חברת אוונס-קורנינג. אולם, אוונס-קורנינג מצאה כי עובדיה מעשנים הרבה, ביחס לשאר האוכלוסייה. על מנת להתמודד עם בעיה בריאותית זו, החברה מתכננת להפעיל מדיניות נגד טבק השנה. מחקרי אפידמיה בחברת שולר הבינ"ל מצאה הגדלה מעטה אך משמעותית מבחינה סטטיסטית באשר לרמת התמותה , לדברי הסטרברג. אולם, כמו באוונס-קורנינג קשה לוודא את התפקיד בו נוטלים המעשנים בגדילה של % 5-10 בסרטן הראות, ו- 12% גדילה בתמותה. " חוקר בלתי תלוי אמר לנו כי אין דרך לעשות את ההקשר בין הגדילה (בתמותה- המת'') והחשיפה לפיברגלאס", טוען הסטרברג. מחקר אירופי רחב היקף מצא גדילה קטנה אך משמעותית מבחינה סטטיסטית בתחלואה מבין העובדים בפיברגלאס, אך לא יכול היה ליחס את הגדילה לחשיפה לפיברגלאס, לדברי הסטרברג. כמו כן מחקר אפידמי של אוניברסיטת טולאן בשנת 1993 לגבי מחלות ראות לא סרטניות מבין העובדים בפיברגלאס , לא מצאו גדילה בתחלואה. אך אין זה כפי הנראה מספיק על מנת להבטיח שפיבר'' אינו גורם לתחלואה מבלי היכולת להסביר מדוע הוא שונה מאזבסט , שהינו קרצינוגן מוכח. " להרבה אנשים סיב הוא סיב הוא סיב" יש אנשים הטוענים : אם אזבסט גורם לסרטן, סיבים אחרים יגרמו גם כן. ואם בודקים מספיק ביסודיות , ניתן יהיה לראות זאת." תיאוריה ארוכת זמן הינה, שכל סיב בגודל מסוים וקוטר מסוים, יכול בפוטנציאל לגרום סרטן ראות ,לדברי ג''ימסון. "זה היה מקובל לפני זמן מה, אך סר חינו בספרות לאחרונה. " מחקרים עדכניים מראים כי סיבי זכוכית ואזבסט הם חומרים שונים מאוד מבחינה מבנית וכימית. מתחת למיקרוסקופ סיבי זכוכית נראים כמוט יחיד שנשבר לאורך ציר ארוך, ומסתיים בסיבים קטנים יותר באותו רוחב. סיבים קצרים יותר מאפשרים התמודדות קלה יותר ע"י ת