טאי צ''י צ''ואן היסטוריה תיאוריה ופילוסופיה

מאמר זה הינו חלק מעבודת מחקר שהוגשה באוניברסיטת תל אביב. ראה פירוט בסוף המאמר .
טאי צ''י הינה שיטת תרגול גופנית- נפשית שמקורה בסין. התרגול המרכזי בטאי צ''י מורכב מסידרה של תנועות (FORM), המבוצעות תוך כדי הליכה, בתנועה איטית, משוחררת וזורמת ככל האפשר. המתרגל מנסה לשלב את תרגול התנועות הפיזי בתרגול נפשי של הרפייה עמוקה כך שהמודעות מרוכזת בתוך התנועה עצמה. בנוסף לתרגול זה, קיימים בטאי צ''י תרגולים נוספים כמו מדיטציה שמטרתה אימון במיקוד המודעות והרפיה, תרגילי צ''י קונג שמטרתם לתרגל את זרימת האנרגיה בגוף, וכן תרגילי זוגות שהדגש בהם הוא על יכולת להיות מודע לתנועת בן הזוג ולהגיב עליה באופן משוחרר וזורם ככל שניתן. לימודי הטאי צ''י אורכים שנים רבות, ומורכבים משלבים מגוונים, אך נדרשת למידה רציפה של שנה בממוצע, על מנת שהמתרגל יוכל להשתמש ביתרונות הבריאותיים של הטאי צ''י באופן יעיל. האפקט הגופני נפשי של הטאי צ''י מתעצם כאשר התרגול הופך יומיומי.
באופן מסורתי, תרגול הטאי צ''י מתחיל בתרגול יסודות. החל מתרגול הרפיה כללית, תרגול נשימה, תרגול הזרמת אנרגיה באיזורים שונים בגוף, מדיטציה, עמידות בסיסיות, תרגילי תאום נשימה ותנועה, תרגול תנועות בודדות מתוך הסידרה, ותרגול הסידרה כולה (שלבים אלה מתייחסים לתרגול טאי צ''י לבריאות. באשר לתרגול טאי צ''י כאומנות לחימה קיימים שלבים נוספים רבים) (יאנג ג''ווינג 1987). המטרה של לימוד סיסטמתי הנה להגיע במשך הזמן למצב שבו ניתן לשכוח מהטכניקה ולהתרכז בחוויה. באופן טבעי התרגול מתחיל מהתמודדות עם אתגרים טכניים. בתוך כל תנועה מהסדרה קיימים רבדים רבים כמו: שחרור הגוף, יציבה נכונה, נשימה, קשר אל האדמה (GROUNDING ) , מיקוד המודעות, זרימה אחידה של התנועה ועוד. לאורך שנות הלימוד הארוכות המתרגל עובר בין מצבים של מיקוד החוויה בעת התרגול באספקט אחד לבין התמקדות בחוויה בכללותה מבלי להתייחס לפרטים שאותם היא מכילה.
שלא כשיטות מזרחיות אחרות להשגת רגיעה, בריאות ושליטה על המודעות, שנחקרו לא מעט מבחינה פסיכולוגית כמו: יוגה, ומדיטציה טראנסאנדנטאלית (למשל: גרינספן ומרלן 1995, ג''וונינג וואלאס ובידבץ'' 1992, דה גרייס וגסטון 1976 , ועוד רבים אחרים), אומנויות הלחימה הסיניות בכלל והטאי צ''י בתוכן, לא קיבלו כמעט תשומת לב מחקרית בפסיכולוגיה. בתחום הרפואה לעומת זאת מעורר כיום הטאי צ''י יותר עניין, בעיקר כשיטה משלימה היכולה לתרום לבריאות משופרת (לם 1998, וולף קוגלר וקסו 1997).
רקע היסטורי
במחקרו על מקורות הטאי צ''י, מציין דאגלאס וייל (1983) כי: "טאי צ''י צואן, למרות הקושי בהגדרתו, ניתן לתאור תמציתי כרוח של המטפיזיקה המדיטציה והרפואה הסיניות, המאורגנות כשיטה של אומנות לחימה " (עמ'' I).
התאוריות בקשר למקורו של הטאי צ''י צ''ואן, ניתנות לחלוקה כללית לתאוריות מטפיזיות ותאוריות היסטוריות. הגישה המיסטית טוענת לגילוי של שיטה מושלמת בנסיבות מסתוריות, שהועברה באופן מסורתי מדור לדור, בעוד הגישה ההיסטורית רואה את התפתחות הטאי צ''י כתהליך אבולוציוני של מחקר והשקעה אנושית רבי שנים. התאוריה המיסטית הפופולארית מייחסת את המצאת הטאי צ''י לנזיר טאואיסטי קדום- צ''ן סאן פנג, שחי בזמן שושלת צונג ושושלת מינג (המאה ה 12). לנזיר זה מיוחסות במסורת הסינית תכונות יוצאות דופן, ועל פי המסורת חי מעל שש מאות שנה. בזמן שהתבודד בהרים, הבחין בעגור הנלחם בנחש וקיבל את ההשראה לפיתוחה של אומנות לחימה חדשה. לפי המסורת המיסטית, אומנות הטאי צ''י הועברה בחשאי במשך דורות בידי נזירים עד שהועברה אל הכפר צ''ן בחבל הונאן, שם נשמרה בסוד במשך ארבעה עשר דורות בתוך הכפר (עד אמצע המאה ה19) , עד לחשיפתה בפני הציבור ב150 שנה האחרונות ( וייל 1983, יאנג 1987).
המחקר ההיסטורי לגבי מקורות הטאי צ''י כולל בתוכו נקודות מבט רבות ופרשנויות שונות . באופן כללי ניתן להתחיל את הסקירה ההיסטורית של הטאי צ''י במאה השלישית לפני הספירה, בה התגבש היסוד הפילוסופי הטאואיסטי שעליו התבסס מאוחר יותר הטאי צ''י. תאוריית היין- יאנג שהוותה את הליבה של התפיסה הטאואיסטית היתה כבר תאוריה מוכרת בפילוסופיה הסינית, ואף הוותה בסיס לחשיבה הרפואית הסינית, כפי שבאה לידי ביטוי באחד מספרי היסוד של הרפואה הסינית שנכתב באותה תקופה: "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב". בתקופה שלאחר מכן פותחו בסין תרגילי בריאות המשתמשים בתנועות מסויימות להשפעה על זרימת האנרגיה בגוף, וכבר בקבר משושלת האן המוקדמת (168 לפנה"ס) נמצאו ציורים המתארים תרגילי בריאות מסוג זה, שבחלקם הינם בעלי דמיון רב לתרגילי טאי צ''י הקיימים של סגנונות לחימה המבוססים על עקרונות הטאי צ''י המוכר כיום, אך רק החל מהמאה ה 16 קיימות עדויות ברורות לגבי קיומה של אומנות הטאי צ''י (בכפר בשם צ''ן במחוז הנאן שבסין). מעריכים כי הטאי צ''י שמוכר מכפר צ''ן הינו אינטגרציה של תרגילי הבריאות הקדומים יחד עם אומנויות לחימה נוספות, שהביאו ליצירת אומנות לחימה יחודית המשלבת בתוכה עקרונות מתוך הרפואה הסינית. בטאי צ''י של כפר צ''ן נפגשות הגישה המיסטית והגישה ההיסטורית, והחל מתקופה זו קיים ידע היסטורי מהימן יחסית. אומנות הלחימה של כפר צ''ן היתה אומנות לחימה אפקטיבית ביותר, ומשפחת צ''ן סירבה להתחלק בה עם זרים ממניעים הישרדותיים. בתחילת המאה ה19 הגיע לכפר צ''ן אדם בשם יאנג לו צ''אן, ולאחר שנים של המתנה זכה להיות הזר הראשון שלמד את האומנות של כפר צ''ן. לאחר שסיים שם את לימודיו (שארכו כעשרים שנה), חזר למחוז הולדתו והוזמן על ידי המשפחה הקיסרית בביג''ין ללמד את אומנות הלחימה. כאשר החל ללמד את אנשי השלטון בביג''ינג, החל השלב הנוכחי באבולוציה של הטאי צ''י, שבו הפך הטאי צ''י מאומנות שמרכזה בלחימה לאומנות שמרכזה בבריאות (וואנג 1994, יאנג ג''ווינג מינג 1987, יאנג זן דו 1988, וייל 1983, יו 1996).
תהליך השינוי של הטאי צ''י שבו החל יאנג, ובו המשיכו בנו ונכדו עד תחילת המאה ה20, הפך את הטאי צ''י לאומנות קלה יחסית ללימוד. לאורך כל אותה תקופה במקביל לשינויים שערכו בני משפחת יאנג החלו להתברר ההשפעות הבריאותיות של אומנות הטאי צ''י, והיא הפכה לפופולארית יותר ויותר בקרב השכבות הגבוהות של החברה הסינית. לאחר כינון המשטר הקומוניסטי בסין העממית, חיפש המשטר דרכים לשיפור בריאות הציבור ואחת הדרכים ששימשו לכך היתה הפצת הטאי צ''י כאומנות שיעודה העיקרי הוא שיפור הבריאות. במקביל, הוקם בביג''ין מכון לחקר אומנויות הלחימה, ונערכו מחקרים רבים על השפעתו הבריאותית המיטיבה של הטאי צ''י הן במכוני מחקר ברחבי סין והן בבתי חולים. כינון המשטר הקומינסניסטי בסין הוביל גם לבריחת השכבה השלטת של השלטון הקסרי בסין, וכך הגיעו למדינות המערב, סינים רבים שהפיצו את מסורת הטאי צ''י במערב (CHINA SPORTS 1990, יו 1996).
מאז הגעתו של הטאי צ''י למערב מתגלה עניין גובר והולך באומנות עתיקה זו, גם בקרב אינדיוידואלים המעוניינים לשפר את איכות חייהם הפיזית והנפשית, וגם בקרב אנשי רפואה המתעניינים בתרומה של הטאי צ''י לבעיות בריאותיות שונות ( לם 1998, וולף קוגלר וקסו 1997, מוירס 1994).
רקע פילוסופי
משמעות השם טאי צ''י צ''ואן, מורכבת משתי מילים: טאי צ''י- מתייחס לחוקיות של זרימת כוחות היין והיאנג ביקום, וצ''ואן- משמעו שיטה או אומנות לחימה. הסינים ראו באומנות הטאי צ''י צ''ואן, אומנות לחימה שמבטאת את החוקים הקוסמיים של זרימת האנרגיה ביקום, זרימת היין והיאנג (גלנטה 1981).
תאוריית היין והיאנג עליה נשען הטאי צ''י, מהווה ציר מרכזי בחשיבה הפילוסופית הטאואיסטית. הטאואיזם הינו אחד הזרמים המרכזיים בפילוסופיה הסינית ששואף לחזרה של האדם להרמוניה עם הטבע. מתוך התבוננות במהלכו של הטבע, הסיקו הטאואיסטים הקדמונים כי ביקום קיימים שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. היין- מתייחס לצד הנקבי: שקט, רכות, אי פעולה וכו'', בעוד היאנג- מתייחס לצד הזיכרי: רעש, קשיות, פעילות וכו''. המיוחד במסקנותיהם של הטאואיסטים אינו בהגדרת שני כוחות מנוגדים ביקום, אלא בתובנות לגבי הזרימה ההדדית של שני כוחות אלה, כפי שמתבטאת בסמל הטאי צ''י (גלנטה 1981, צ''נג 1982, יאנג ג''ווינג 1987).
סמל היין והיאנג-
בסמל ניתן לראות בצד הימני התחתון, את תחילת זרימתו של היאנג המסומן בלבן ומתקשר לצמיחה כלפי מעלה. כאשר היאנג מתחיל בעוצמה קטנה ומתגבר תוך כדי התנועה כלפי מעלה עד שהוא מגיע לשיא כוחו. בשיא כוחו של היאנג, טמון זרע יין (הנקודה השחורה במרכז הלבן), ובמקום זה, שבו הגיע היאנג לשיא כוחו, מתחילה קמילתו של היאנג והתחזקותו של היין. היין, מסומן בשחור, ומתאר זרימה כלפי מטה, אשר כתמונת ראי לזרימת היאנג, מתחילה בקטן, ולאט לאט מתחזקת כלפי מטה, עד לשיא הזרימה של היין, שבתוכה ניתן לראות את זרע היאנג, ובנקודה זו, כאשר היין הגיע לשיא כוחו, מתחילה צמיחתו המחודשת של היאנג במעגל שאין לו סוף (גלנטה 1981, צ''נג 1982).
הטאואיסטים עסקו בזרימת היין והיאנג בכל התופעות, החל במישור הקוסמולוגי וכלה במישור האנושי, בתוך מאורעות בחיי האדם ואף במהלך החיים השלם. דוגמא לכך ניתן לראות בקישור של היאנג עם פרץ הצמיחה האדיר המסמל את תחילת החיים, ואת הקישור של היין עם הרכות, הקמי