אימון אישי לנוער

 
אימון אישי לנוער.
 
   לנוער בניגוד למבוגרים קל מאד להיכנס למקומות שהיציאה מהם קשה והתרוממות מהמקומות הללו היא לפעמים בלתי אפשריים ללא סיוע.
  אפוא מתחיל האני שלי, ונגמר הילד של ההורים שלי.
  מתי אתחיל לעשות בחיי מה שאני באמת רוצה ולא רק מה שרוצים ממני הורי. מתי אפסיק לרצות אותם ולהיות אני.
  השפעות הבית עם כל הדרישות שלו מהנערים, סדר, ניקיון, חוקים, גבולות, למודים, הישגיות לא פעם גורמות לבני הנוער לחוש ברע ובתסכול. הדבר נותן את ביטויו בדרך כלל כשהנוער נכנס לגיל ההתבגרות. גיל זה הולך משנה לשנה ונהיה צעיר יותר, ונער שלפני שנים מעטות הגיע להתבגרות בגיל 16 מגיע לגיל זה היום בגיל 13 לערך.
  אם כן הבית על כל תביעותיו בדרך כלל משיג תוצאות הפוכות מהכוונה הראשונית שלו או ממה שהו קיווה.
מי מאיתנו לא שמע את הצעקות והמושגים: " די נמאס לי  תסתמי את הפה..." " מה את מבינה בכלל...." "תרדו כבר ממני אני לא רוצה..." ...
  אנו ההורים יודעים תמיד מה טוב בשביל הילד שלנו....ציונים טובים...הצלחות....מקובל בחברה......ניקיון...סדר...נמוסים...ועוד ועוד.
   כל התביעות וכל הדרישות שלנו ההורים לאן הם מובילים את הנערים שלנו?
אנו דורשים ולוחצים, המורים לוחצים, החברה דורשת , והנער שלנו כשכולם נגדו צריך לשרוד את כל הלחצים הללו.
  ומבלי לחוש בכך בדרך זו אנו מובילים את הנער למקומות שכלל לא רצינו למקומות שלא תארנו לעצמנו שלשם הוא יגיע.....דרישותינו להצלחה מתמדת
ההשוואות שאנו עורכים בינו לבין חבריו בינו לבין אחיו מובילות אותו לתחושה והרגשה של "לא מוצלח." תחושה של "די לא רוצה יותר" "טוב אז אני לא יכול יותר" "אני לא טוב מספיק או לא טוב בכלל".
   הערכה עצמית של הנער מגיעה לשפל נמוך מאין כמותו, ובעקבות כך גם הביטחון העצמי שלו יורד מטה מטה.  ומה הרווח הגדול שלו מהערכה עצמית כל כך נמוכה?
אשליה, שימוש בכוחניות, אכזבות מהבית מבית הספר ומעצמו, משיכת תשומת לב בדרכים עקומות, ואז מתחילה הבריחה מהמציאות.
הערכה עצמית הנמוכה של הנער מביאה אותו להיות באיזור "הנוחות" שלו (אשליה) ושם הוא פוגש את: התקיעות, התסכול, חוסר השקט, הדכדוך, הדיכאון, וההרס העצמי.  האם אנו ההורים התכוונו להביא את הילד שלנו למקומות הללו? בסך הכל מה רצינו?.... רצינו את ההצלחה שלו, רצינו את טובתו, רצינו להיות החברים הכי טובים שלו, רצינו לראותו מחייך ומאושר.
  בעבודתי עם בני הנוער הללו כמאמן אישי שלהם אני רואה זאת יום יום. את התסכול את הייאוש את חוסר האונים. ואני בעבודה המשותפת שלי איתם אנו פותחים מחדש את סבך הקשרים שנוצרו להם עם השנים.
  אני מחזיר את הנערים הללו לקרקע היבשה והבטוחה מתחת לרגלהם.
  בעבודה המשותפת דבר ראשון אני דואג לנתב אותם להערכה העצמית  ומכאן הביטחון והדימוי העצמי.   דרך הערך העצמי והקבלה העצמית הבלתי מותנית אנו יוצאים לדרך יחד, ושבדרך זו יבין הנער כי הוא השחקן היחיד במשחק חיו, הכוח לעשות, הכוח לבנות, הכוח לשנות בחיו שלו נמצאים אצלו ובתוכו. ההצלחה החוסן האושר שלו תלויים באדם אחד בלבד – בו עצמו.
  האהבה , הלימודים, הסדר, הניקיון,  שייכים לו בלבד ובידו השליטה בקבלת ההחלטות ובניהול חיו.
  מכאן ועד הדרך להכרה ב"אני" שלהם, והמעבר לצמיחה ולהצלחות בכל תחומי החיים היא קצרה וקלה. האימון מחדד את ההבחנה שבין מה אני רוצה מעצמי ובעצמי ומה אני עושה כי ההורים שלי רוצים כך.
  התיקונים ההפנמה מיידים הם, אבל העבודה לא מסתיימת והיא נמשכת כל החיים, אלה מה שהפעם כל הכלים כבר נמצאים אצל הנער עצמו, אותם הוא קיבל בדרכינו המשותפת, וכל מה שנותר הוא ליישם ולהפנים כלים אלה בחיו שלו. וזו כבר החלטה אישית באם הוא רוצה זאת או לא!.
  לתהליך כולו השפעה ישירה על מערכות היחסים בבית ומחוצה לו והנער מקבל את הלגיטימציה לקביעת דרכו העצמאית לחיים. ומכאן גם פיתוח סולם ערכים חדש ועצמאי. 
 ההצלחות, התעודות, תגובות ההורים,שיתוף הפעולה, השמחה, החיוכים והאושר שעל פני כל המשפחה והנערים הם הם תעודת ההצלחה שלנו.
  התהליכים מיועדים לכל בני הנוער ולא רק רק לנערים "עם בעיות", שכן רבהנוער תוהה ובוהה באותם נקודות דילמות ובעיות והן משותפים לכולם.
 
 
ולכולם מגיע.
 
חיים ביטרמן – מאמן אישי משפחתי ומאמן לנוער.
המרכז להתפתחות וקידום הילד והמשפחה
נס ציונה
רחוב רוטשילד 4
08-9380177    

תקצירים נוספים אודות אימון אישי לנוער