זהו תרגום מאנגלית של הפרק הראשון מהפסר הנ"ל. כיצד כל זה קרה?
מצבי דחק, או סטרס, כפי שאנו מכירים את המילה בלעז, נחשב
היום לאחד הגורמים המכריעים בהתפתחות מחלות כרוניות. המחקר שנערך בנושא על ידי פרופ' דין אורניש, ועמיתיו למחקר, יחד עם רופאים ידועים נוספים, הראה כי מצבי "סטרס" (דחק) הם אחד הגורמים החשובים והמשמעותיים למחלות לב.
מחקר נרחב יותר הראה כי טיפול למניעת מצבי דחק, או ניהולם, כפי שאומר המקור, הוא אחד הדרכים החשובות לריפויין של מחלות לב.
מצבי דחק פיזיים ומנטלייים מתעצמים. אלו יכולים להוביל לעייפות , ירידה ברמת התיפקוד, ותחושת חרדה או דאגת יתר. אם הסובל מסימפטומים אלו אינו מטופל , זה יכול להוביל לבעיות רציניות יותר ולהופעת מחלה.
ניתן להגיע לבריאות פיזית ומנטלית ע"י אימוצן של מספר שיטות וטכניקות פשוטות להורדת הלחץ. הספר והקורס מלמדים מספר שיטות פשוטו אלו, המוכרות ביוגה כבר למעלה מחמשת אלפים שנה, אך רק בעשורים האחרונים מוכרים במערב כשיטות להפחתת לחץ. שיטות אלו יכולות להפוך את חייו של כל אדם המצוי בלחץ ובתחרות לעולם של שמחה יום יומית. בעוד, האירועים גורמי הדחק מסביבנו אינם משתנים,
אנחנו יכולים ללמוד איך להגיב במיומנות לקשיים המציבים בפנינו החיים. להשיג את האיזון הפנימי שלנו ולשפר את איכות החיים שלנו.
ביודעה זאת, מציבה כאן, הכותבת של הספר, "יוגה של הלב" , הסוואמית נישאלה ג'וי דוי (שמה
הרוחני)
את ניסיונה רב השנים - גם הפרקטי וגם הניסויי- בעשותה שימוש בטכניקות עתיקות אלו של היוגה, להשגת
ריפוי שלם של הגוף, ההכרה, והרוח.
מאחר והכותבת באה מרקע של רפואה קונבנציונלית, ויחד עם זאת מאוד מחוברת לעולם הרוח, המיזוג של העולמות של עובדות וידיעה היו יותר קלות לה להבנה ולחיבור מאשר לרוב האנשים. היה זה תהליך הדרגתי של , אך עדיין דוגמא אחת מוחשית ניצבת עדיין למולה בלב ובהכרה.
ב- 1968 , עבדה הכותבת כמסייעת רפואית לרופא קרדיולוג. תפקידה היה למלא את כל הפונקציות והחובות הנוגעות לעבודת הקרדיולוג. "המטופל היה מגיע למרפאה, ואני הייתי ממלאה דוח של כל התלונות שלו, כאבים, בעיות אחרות. הייתי מודדת לו לחץ דם ועושה בדיקת א.ק.ג. ושוקלת אותו."
הכותבת והמטופל הכירו היטב האחד את השני והחל שיתוף של המטופלים בסיפורים האישיים שלהם ובחוויות היום יומיות של כל אחד.
מטופל אחד, שהיה מבקר קבוע בקליניקה, סבל מלחץ דם גבוה מאוד חמור. כאשר מדדה , בביקור הספציפי הזה , את לחץ הדם שלו, הוא היה גבוה בצורה מסוכנת. הכותבת, חשבה כי יש מקום לבקש ממנו לשכב במרפאה, להרפות מעט ולהירגע למספר דקות. בעודו שוכב על מיטת המרפאה, היא ביקשה ממנו לספר לה על חופשת הקיץ שלו. ממה הוא נהנה במשך אותה חופשה? הוא התחיל לספר לה , בפירוט רב, על הבילוי של כל המשפחה ביחד, על השיט והשחיה ובעיקר על המנוחה המשותפת . בעודו מספר זאת בעיניים עצומות היה חיוך על פניו. אחרי מספר דקות , היא החליטה שוב למדוד את לחץ הדם שלו , שבאופן מפתיע ירד מאוד והתייצב על לחץ דם לא מסוכן.
הסייעת לרופא, (הכותבת) רצה בשמחה לרופא לבשר לו את החדשות המרנינות , אך הוא מבלי אפילו להרים את ראש מעל המטופל הנוסף שהיה בחדרו, אמר לה בנחרצות " העלי את מינון התרופה שלו להורדת לחץ הדם". אבל היא מחתה: "לחץ הדם שלו ירד בהשפעת ההרפיה. האם לא ניתן להמליץ לו על משהו אחר , חוץ מאשר העלאת המינון של התרופות?
היא שתקה. כי אז לא ידעה בוודאות מה עוד אפשר להציע לחולה. אך מאז הקדישה הסוואמית נישאלה ג'וי דווי, שלושים שנה מחייה כדי לענות על השאלה: מה עוד ניתן לעשות?
מאז האירוע הזה עם הרופא הקרדיולוג, נטשה הכותבת את הרפואה הקונבנציונלית והחלה את מסעה הרוחני האישי לחיפוש מענה לשאלה. אחרי התוודעות לשיטות ודרכים רוחניות רבות, היא הרגישה הכי בתואם ובנועם עם היוגה. ואחרי חיפוש בתוך הנשמה שלה, היא פתחה את הלב שלה, למציאת מורה רוחני שיעזור לה וידריך אותה בדרכה הזאת.
ב-1973 היא נמשכה לויברציה ולאנרגיה הרוחנית של המורה הרוחני, היוגי הידוע כבר אז, סוואמי שרי סאטצ'ידאנדה. מורה רוחני גדול וקדוש זה, הדליק בתוכה את הזיק ואיפשר לה לחדש מחוייבות והתחייבות משכבר הימים.
ב- 1975 וב-1977 הכותבת קיבלה על עצמה, את הנדר וההתחייבות להיות נזירה יוגית , על מנת להקדיש את חייה לשירות האנושות. ב- 1991 , מסיבות אישיות עזבה את הנדרים הפורמליים ואת הנזירות , אך ארה נאמנה להבטחתה הניצחית לאהוב ולעזור לכול אדם.