חיפוש
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

צור חשבון חדש בשוונג

משתמש רשום? כניסה!
×

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

או

עדיין לא נרשמת? הירשם!
×

הירשם

השתמש בחשבון הפייסבוק שלך להרשמה מקוצרת

או

כניסה

היכנס באמצעות חשבון הפייסבוק

דף הבית של Shvoong>רפואה ובריאות>מערכת הנשימה ב''. חילוף הגזים סיכום

מערכת הנשימה ב''. חילוף הגזים

סיכום מאמר   מאת:daniel203     מחבר : תמר חמישה
ª
 
חילוף הגזים בין האוויר שהגיע לנאדיות הריאה לבין הדם בנימים המקיפים אותן מתרחש כאמור בהתאם לחוקי הדיפוזיה ,כלומר ממקום שבו ריכוזם גבוה למקום שבו ריכוזם נמוך.אוויר זה כשהוא נכנס לריאות מכיל כ-21% חמצן, לעומת האוויר בריאות המכיל כ-16% חמצן. מכאן שבריאות נצרכו כ- 5% .האוויר הנכנס אל הנאדיות בשאיפה מכיל יותר חמצן מאשר הדם בנימי הנאדיות, לכן הוא מפעפע לדם ונקשר להמוגלובין שבתאי הדם האדומים. מולקולות של חמצן עוברות מחלל הריאות דרך דופן שקיקי הריאה ודרך דופן הנימים לתוך הדם. בדם נקשרות מולקולות החמצן אל ההמוגלובין שבתאי הדם האדומים תאי הגוף מכילים פחות חמצן מהדם העורקי כי הם צורכים אותו ללא הרף בתהליך הנשימה התאית עלייה ברמת ה-CO2 בדם מפעילה את החיישנים הכימיים ואלה שולחים אות למרכז הנשימה של המערכת העצבים האוטונומית שבגזע המוח ממרכז הנשימה נשלח אות לאתחול נשימה. שינוי קצב הנשימה מתבצע על-ידי שינוי בקצב הפעלת שרירי הנשימה ואילו שינוי עומק הנשימה מתבצע על-ידי שינוי עוצמת התכווצות שרירי הנשימה וכיווץ או הרפיית שרירי הסמפונות. מערכת העצבים הסימפתטית גורמת ל- הגברת קצב ועומק הנשימה - הרפיית שרירי הסמפונות - זרימה מוגברת של אוויר לריאות מערכת העצבים הפרה-סימפתטית גורמת ל - הקטנת קצב ועומק הנשימה - כיווץ שרירי הסמפונות - הפחתת זרימת האוויר לסמפונות הובלת החמצן ההמוגלובין מוביל את החמצן בדם. עם פעפוע החמצן לדם הוא נקשר למולקולות ההמוגלובין. מולקולה אחת של חמצן הנמצאת בדם נקשרת אל כל הם שבהמוגלובין ומתקבל המוגלובין מחומצן. (HbO2)4 Hb + 4O2 ----à כאשר ההמוגלובין קשור לחמצן צבעו אדום כהה ואילו המוגלובין עני החמצן נוטה לסגול.ההמוגלובין מתחבר עם החמצן ונוצר אוקסיהמוגלובין, והאוקסיהמוגלובין יכול להתפרק להמוגלובין וחמצן. ההמוגלובין נוטה, כאמור, לקלוט ולקשור מולקולות חמצן, אך מה שדרוש לאורגניזם חי הוא מנגנון המאפשר קליטת חמצן במקום שהוא מצוי בשפע יחסי ושיחררו במקום בו יש מעט. ההמוגלובין פועל בדיוק כך: הוא קושר חמצן בריאות ומשחרר אותו ברקמות .מכאן, התהליך תלוי בלחץ החלקי של החמצן בסביבת ההמוגלובין .בגובה פני הים ובאוויר המכיל כ-21% חמצן, קושרת כמעט כל מולקולה של הם חמצן . כמות זו מספיקה, בכל זאת, כדי ש-95% ממולקולות ההמוגלובין תקשורנה אליהן מולקולות חמצן החמצן מנימי הדם של האם מפעפע לנימי הדם של הוולד ברקמת השליה שדרכה נעשה קשר חילוף החומרים בין האם והוולד. אבל כבר ציינו לעיל שכמות החמצן הנישאת בדם המגיעה לרקמת האדם (ובהן השליה של האם) היא נמוכה יחסית, ולכן כדי שדם הוולד יועשר על-ידי חמצן שמגיע מדם האם במידה מספקת על מנת לספק חמצן לרקמות הוולד, צריך להיות לו כושר מיוחד להחזיק חמצן. זה מתבטא בכושרו להתחרות על החמצן בלחץ חלקי של החמצן יותר נמוך .להמוגלובין הוולד יש כושר קשירת חמצן הרבה יותר גבוה מזה של האם, לכן הוא יכול לקבל את החמצן הדרוש מדם האם ולהעביר חמצן במידה מספקת לרקמות הוולד. מרבית הפחמן הדו-חמצני יוצר בנוזל הדם חומצה פחמתית: CO2 + H2O ----à H2CO3 כמעט כל החומצה הזאת מתפרקת ליונים של מימן H+ ופחמה HCO3- .
כשליש מהפחמן הדו-חמצני נכנס לתאי הדם האדומים, אך מרביתו מובל לריאות כחומצה פחמתית. מסתבר שבתאי הדם האדומים קיים אנזים מיוחד הפעיל בקשירת יוני המימן להמוגלובין ובכך נמנעת הירידה במסוכנת של pH נוזל הדם. גורמים נוספים המשפיעים על קצב הנשימה הם: ירידה בריכוז החמצן בדם מחישה את הנשימה. הגורמים המשפיעים על עקומת הקשירה של חמצן עקומת הדיסוציאציה של ההמוגלובין כאמור, קשירת החמצן על-ידי ההמוגלובין תלויה בלחץ החלקי של החמצן בסביבת ההמוגלובין. הגורמים המשפיעים על עקומת הקשירה של החמצן הם: הלחץ החלקי של החמצן בקרבת ההמוגלובין במקום בו הלחץ החלקי של החמצן גבוה, קושר ההמוגלובין חמצן, והוא משחרר אותו במקום בו הלחץ החלקי של החמצן נמוך. במקומות גבוהים, הלחץ האטמוספרי הוא נמוך, וכן הלחץ החלקי של החמצן ולכן פחות חמצן יכול להתקשר לכל תא דם אדום. כאשר הלחץ החלקי של החמצן יורד נשלח גירוי אל תאי הכליות והכבד לייצר ולהגביר את ייצורו של ההורמון, ריכוזו עולה והוא מובל אל מוח העצם, שם נקשר ההורמון לתאי מטרה.כאמור ההסתגלות מתבטאת בעלייה במספר וגודל תאי דם אדומים וכך נשמרת כמות החמצן הכוללת המסופקת לגוף. 2. הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני בקרבת ההמוגלובין ככל ש-PC02 בנוזל הדם נמוך יותר גוברת קשירת חמצן על-ידי ההמוגלובין. ככל ש-PCO2 בנוזל הדם גבוה יותר קטנה קשירת החמצן על-ידי ההמוגלובין. במילים אחרות: ככל שה-PCO2 בנוזל הדם ובקרבתו המידית גבוה יותר נוטה ההמוגלובין לשחרר את החמצן הקשור על ידיו. 3. דרגת החומציות של הדם (ראה שקף: השפעת רמת החומציות על קשירת חמצן על-ידי ההמוגלובין) כידוע דרגת החומציות נמדדת לפי ריכוז יוני המימן שבתמיסה המימית. מסתבר שזיקת ההמוגלובין לקשירת חמצן עולה ככל שעולה ה-pH בדם (דם בסיסי יותר) לעומת זאת ישחרר ההמוגלובין את החמצן הקשור אליו ביתר קלות כאשר ה-pH בדם נמוך יותר (דם חומצי יותר). בהתקשרות זו נוטה מולקולת ההמוגלובין לשחרר את החמצן, כך שהדם העורקי המגיע לרקמות (התאים) משחרר חמצן הן בגלל הבדל בלחצים חלקיים של חמצן והן בגלל התקשרות CO2 ו-H+ להמוגלובין. קשירת החמצן יעילה יותר בגלל שחרור ה-CO2 ועלייה ב-pH הדם ( עקב שחרור יוני המימן לדם). רעלים אלה מונעים את קשירת החמצן להמוגלובין ואת הגעת החמצן לתאים.
פורסם ב-: 20 אוקטובר, 2007   
דרגו את הסיכום : 1 2 3 4 5
  1. ענה   שאלה  :    מהם הגורמים המשפיעים על קצב הנשימה??? צפה בהכל
  1. ענה   שאלה  :    אפשר יותר מתומצת עד 4 שורות על חילוף הגזים בין הריאות לבין הדם על חמצן ופדח תודה צפה בהכל
  1. ענה   שאלה  :    מה התהליך המסודר של חילופי הגזים במערכת הנשימה? ( 1 תשובה ) צפה בהכל
  1. תשובה  :    אני לא יודע יום שלישי 19 יוני 2012
  1. ענה   שאלה  :    כיצד מופרש pco2 מהריאות ( 1 תשובה ) צפה בהכל
  1. תשובה  :    מומס בפלסמה יום שלישי 17 מאי 2011
  1. ענה   שאלה  :    לא הבנתי כיצד מתרחש חילוף גזים בריאות צפה בהכל
תרגם שלח קישור הדפס
X

.