ההבדל בין אדם מערבי לבין אדם מן המזרח, בכל הנוגע לתרגול מדיטציה הוא שלאדם מערבי קשה יותר לשבת בשקט. תנועה ודינמיקה, דרך " יוגה צחוק",הינה דרך מדיטטיבית להגיע לשקט ולהשקיט את המחשבה. יוגה צחוק הינה שיטה שנכנסת היום לטיפול הקשור בהפרעות קשב וריכוז, מתוך ידיעה שאין לדכא את התכונה הזו אלא לעבוד יחד איתה.
יחודה של השיטה: ביוגה צחוק כל אחד צוחק, בלי סיבה ובלי הומור. בדיוק כמו שילד צוחק ביום הוולדו.
הפעילות מחזקת את המערכת החיסונית ומערכות גוף-נפש אחרות. יוגה צחוק מאפשרת לנו להשתחרר מכל המעצורים אותם צברנו מילדותינו ואילך, ולהרגיש חופשיים ומשוחררים, צוחקים עד אין קץ. ללא סיבה. ללא בדיחה. כך סתם. הגוף איננו מבדיל בצחוק מותנה בהומור ובצחוק בלתי מותנה שנעשה באמצעות תרגילים פיזיים של תנועה. הצחוק הטכני מהר מאוד הופך להיות לאמיתי ומידבק כשמדובר בקבוצה הצוחקת יחדיו (כי תמיד יהיה מישהו שיגלגל את האחרים).
היתרונות הבריאותיים של הצחוק בכלל הם: חיזוק המערכת החיסונית, ירידה בייצור הורמוני סטרס, שיפור סיבולת לב-ריאה ושינוי ההסתכלות על החיים. כמו כן שיפור היצירתיות, הדימוי והבטחון העצמי, שיפור הריכוז, שיפור קשרים בין אישיים ועוד.
השיטה פותחה ע"י ד"ר מאדאן קטריה מבומביי לפני 11 שנה, כאשר ד"ר קטריה הצליח ליצור קבוצה שתצחק יחד דרך סיפורי בדיחות. אבל אחרי 10 מפגשים כאלו נגמרו כל הבדיחות ואנשים רצו לעזוב. ד"ר קטריה הבין שהומור זו לא הדרך לצחוק בלתי מותנה ונזכר במאמר שקרא שאומר "שהגוף לא מבדיל בין סוגי צחוק, מאולץ או אמיתי". ד"ר קטריה פיתח שיטה שמבוססת על תרגילי גוף ותנועה בהתאם להווי של הרחוב ההודי, בשילוב תרגילי נשימה יוגית ומתיחות. הוא קרא לזה "יוגה צחוק" וכאשר הוא הפעיל את האנשים בקבוצתו המאוכזבת , הם התחילו לצחוק בלי סיבה וכך זה התגלגל בכל הודו עד שזה הגיע למערב כמו כל דבר.
כפי שהבנתם מדובר בשיטה מאוד דינמית. צחוק דרך תנועה. קל מאוד לשלוט בגוף יחסית לנפש. קשה לאדם מערבי שגם אם איננו היפראקטיבי במושגים קליניים לשבת שעה שלמה במדיטציה ולא לחשוב בד"כ אם הוא מנסה כך , אזי כל המחשבות צצות לפתע. גם אושו דיבר על כך שלאדם מערבי מדיטציה מזרחית היא קשה יותר כי הוא יותר היפראקטיבי באופיו ולכן מדיטציה בתנועה יכולה להיות מתאימה יותר. כל מדיטציה בתנאי שהיא מתאימה לאופי המתרגל מביאה לרוגע בסופו של דבר. לעומת זאת, בזמן של תנועה ודינמיקה, או ריקוד, לפתע יש שחרור מנטלי שאנו לא מודעים לו. ניקוי מנטלי זה נקרא קטרזיס. כשצוחקים למשל , המח משחרר אופיאטים טבעיים שנקראים אנדורפינים ואנו מרגישים מאושרים כך שבאמת "אין לנו זמן להיות טרודים בצרות החיים". זו הפילוסופיה של motions create emotions
שיטה זו בהחלט נותנת במה לפורקן והשתטות אך כיוון שהפעילות היא גם אירובית, המח נרגע בתום הפעילות ואז מורגש גם שקט ועכשיו אנו יכולים להמשיך להגיון מאחורי הכנסת השיטה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
הבעיה עם
ילדים היפראקטיביים שלומדים בביה"ס הוא חוסר דינמיקה. כל יום משעה 8 בבוקר ועד 2 בצהריים רק יושבים וכותבים, ישנה רוטינה שהיא מזיקה לחלק המנטלי שלהם, היא לא מתאימה לאופי הדינמי שלהם (שגם אין צורך לדכא אותו אלא לעבוד איתו). התוצאה היא שעמום, ושעמום גורם לסטרס וסטרס גורם לרצון לפורקן והפורקן הזה מתבטא בד"כ בכל מיני התנהגויות שליליות כולל אלימות כלפי
מורים ותלמידים, שלא נדבר על חוסר ריכוז שנובע מכך שהמח כבר "עייף" מהסטגנציה ומחפש גירויים חדשים, חוסר רצון לעשות שיעורים ולבוא לביה"ס. ביוגה צחוק אנו משחררים ומשתחררים דרך צחוק דינמי. ילדים היפראקטיביים צריכים לשחרר דרך דינמיקה (ולא סטגנציה ואז הם נרגעים. הטיפול התרופתי עושה זאת בדרך מלאכותית וקלה יותר, תוך שינוי המאזן הביוכימי בגוף, ומצד שני אי אפשר בבת אחת להפסיק טיפול שכזה. מתוך נסיוני עם ילדים בהנחיית סדנאות יוגה צחוק, ילדים נוטים לשתף פעולה ולצחוק לאורך זמן מבלי להתעייף. ילדים היפראקטיביים עושים זאת זמן ארוך עוד יותר. אך הפלא ופלא, בתום הסדנא הם רגועים ונעימים יותר, אין יותר על מה לרתוח ולזעום כי הכל נפרק דרך הצחוק והדינמיקה והג"יבריש. מה גם שהם נהיים ידידותיים יותר כלפי סביבתם האנושית. ועכשיו אולי יהיה להם קל יותר להתיישב וללמוד קצת.
אני מציע להכניס תרגול קבוע של יוגה צחוק בבתי
ספר ובעיקר בקרב ילדים הסובלים מ ADHD. יוגה צחוק תשבור את השגרה המונוטונית בבית הספר ותכניס שינוי בלו"ז של היום. יש לזכור שרצוי שהפעילות תהיה יומיומית ועל חשבון
מערכת השעות.
אלכס סטרניק הוא אחד משני מביאי שיטת ה"יוגה צחוק" לארץ ומקים מועדון היוגה צחוק הירושלמי,הראשון שנוסד בארץ (אוגוסט 2004), אחד משני מארגני ביקורו של הוגה השיטה, ד"ר מאדאן קטריה בישראל, בדצמבר 2004. באוקטובר 2006, בברלין, אלכס קיבל את אות "Laughter Ambassador" מהוגה השיטה על יוזמתו בהתחלת תנועת מועדוני הצחוק בארץ ובעבודתו בין יהודים וערבים דרך שפת הצחוק, בארצות שונות. כמו כן זכה במקום הראשון בתחרות הג''יבריש לשנת 2006. מאז מאי 2005 מאמן להכשרת מדריכי יוגה צחוק בהסמכה אישית מד"ר קטריה, הוגה השיטה. אלכס למד Laughter Coaching אצל ד"ר אנט גודהרט מפתחת השיטה מזה 35 שנה וכרגע עוסק גם בתחום זה.
אלכס הוא בוגר במדעי התזונה ומסיים תואר שני בבריאות הציבור (מסלול קידום בריאות) באוניברסיטה העברית. בתחילת שנת 2003 התוודע לראשונה לשיטת ה"יוגה צחוק" בעיר בנגלור בדרום הודו שם התנדב כמורה לתזונה. התנסה ותרגל יוגה צחוק, בהתנדבות, בהודו עם אוכלוסיות חולות ועבד כתזונאי מפקח על צוותים, בארגון הסיוע ההומניטרי
Save The Children Usa באתיופיה. התנדב בשיטת ה"יוגה צחוק" בבית האמא תרזה באדיס אבבה במהלך שנת 2004. מנחה סדנאות יוגה צחוק וג''יבריש וכן ימי עיון לחברות וארגונים, כנסים, שגרירויות, ועדי עובדים, חוגי בית, פסטיבלים, מסיבות רווקים ורווקות וימי הולדת. במסגרת עבודתו למען הקהילה אלכס עובד עם יהודים וערבים (בארץ ובמזה"ת), דרך שפת הצחוק והג''יבריש, במסגרת פרויקטים של גישור וקירוב וכן עם הורים וילדים.
סדנאות בהנחיית אלכס הוצגו החל מחודש יולי 2006 במוזיאון דרמשטט, גרמניה, על מסכי וידיאו ענק, במסגרת פרויקט וידאו-ארט ענק שנערך על תנועת היוגה צחוק בעולם, בחסות "מכון גתה" (מכון תרבות גרמניה), כאשר אלכס היה איש הקשר של האמנים שביקרו בארץ בחודש מרץ 2006 .
להזמנת סדנאות וקורסים: 0524343964
www.laughter.co.il
תקצירים נוספים אודות יוגה צחוק כשיטת טיפול במצבי ADD\ADHD