כתבה מאת יחיעם מר חיים "שכיב מטוב" ידיעות אחרונות.
מי שמאושפז בבית
חולים , שלא יפתח ציפיות , כאילו הוא מקבל שרות או לקוח.
בעינירוב הצוות המאשפזים הם אלמנט תפעולי.חומר גלם שבלעדיו כל המערכת לא תפעל.
אבל אף אחד אינו טורח לברר אם לחומר הגלם הזה נוח,או אם יש לו בכלל מה
להגיד על זה.כי זה בכלל לא המקצוע שלו .
היום שואלים כל ילד בן 10 מה דעתו על המורים,מה דעתו על הלימודים,לכל סטודנט
יש זכות לבחור במרצים שנראים לו . טופסי משוב מחולקים כדבר שבשגרה בסיום
כל השתלמות,גם אם לכל המשתלמים יחד יש פחות שנות לימוד וניסיון מאשר למרצה.
אבל לשאול
חולה בסיום האשפוז אם יש לו הערות?מה פתאום?
אדם עם 40 שנות ניסיון בתחומים שונים (אבל לא ברפואה פנימית)שלא יעז להעיר
איזו הערה לרופא שחצן.
"בביקור רופאים " לא מדברים עם צוות הרופאים , לא מעירים הערות
לא שואלים שאלות.הרופא הבכיר יכול לנצל את מעמדו ולדבר אל החולה באדנות
בהומור תוקפני שבכלל לא מצחיק אף אחד מלבדו.הוא יכול לאיים :"אם לא תעשה את הבדיקה ייתכן שתגלה באיחור שיש לך סרטן",הוא יכול לפרוט על רגשי האשמה:"אתה יודע כמה זמן לקח לנו להזמין את הבדיקה הזו?"ובכלל - למה, מי אתה שבכלל תעז לחלוק עליי?
וכדי לחזק את עניין ה"מי אתה בשבילי?"נחביא כולנו את תגי הזיהוי מתחת לבגד
כדי שאי אפשר יהיה לפנות אלינו בשם , או בכלל נישאר אנונימיים כלפי החולה.
נכון,יש קופסה ליד התחנה עם דפים למילוי תלונות או הערות , אלא שהיא פתוחה
לרווחה.היא אינה נעולה וכך אפשר להבטיח שהערות שליליות יועלמו בעוד מועד.
אך למרבה הפלא גילה החולה ד"ר מר חיים כי אפשר לנהל שיחה מנומסת
עם תשובות ענייניות בגובה העניים עם מנהל המחלקהשלא כמו עם כמה רופאים
בכירים שם ןכמה אחיות במחלקה.
הוא גילה שאפשר להיות טוב במקצוע ובכל זאת להתנהגכמו בן אדם.
הממסד הרפואי חיפש ומצא דגן שיוויוני יותר של יחסי חולה
רופא מהדגם המסורתי
שהודגם כאן במאמרו של ד"ר יחיעם מר-חיים.
בספר" דילמות באתיקה רפואית" מאת רפאל כהן-אלמגור בהוצאת הקיבוץ המאוחד , מתייחס עורך הספר ליחסי חולה - רופא כאל חוזה בין שני צדדים
בעלי מעמד שווה.
הרופאים אחראים מוסרית למתן טיפול , אולם רק לטיפול שאותו חפץ החולה.
החולה יוכל לסרב לטיפול שאמור לעזור לו,כל עוד סירוב זה מבוסס על בחירה
רצונית ומודעת.
הדוקטרינה שצמחה מהאוטונומיה של החולה בדגם זה, היא ההסכמה מדעת
(INFORMED CONSENT)החולה בוחר בחירה מודעת של הטיפול שהוא רוצה לקבל.התגבשה ההכרה בחובת המטפל לשתף את המטופל במידע.
כאשר החולה כשיר מבחינה שכלית , הוא בעל זכות בחירה לגבי כל היבט
של טיפולו הרפואי.חילוקי דעות בין רופא לחולה אינם בסיס מספיק להכרזה
על אי כשירות.
האתיקה הרפואת הכללית מייחסת חשיבות לעקרון האוטונומיה של החולה ,
ךעומת הגישה הפטרנליסטית,הנותנת חשיבות רבה יותר לצד המקצועי
הרפואי ואינה מיחסת חשיבות לרצונותיו של החולה.
האוטונומיה של החולה הוא העיקרון העכשווי ,המאפשר לחולה לקבל את כל המידע
הרפואי המצוי בידי המטפלים,ולקחת חלק שווה בהחלטות הנוגעות לטיפול בו.
כולל סוגי הבדיקות שעליו לעבור.חובת הרופא היא לידע את החולה .גם אם החולה
אינו שואל או "מנדנד", צוות המטפלים חייב למסור לחולה את כל המידע הרפואי.
מכאן שגם היחס שמקבלים המאושפזים בבית החולים חייב להיות יחס אדיב ,
בגובה העיניים, בלתי מתנשא , נגיש וקשוב .
וכדאי שכל המטפלים בנו יזכרו: הרווחנו בכבוד את זכותנו לקבל יחס הוגן .
שילמנו ואנחנו עדיין משלמים ונשלם למערכת הרפואית ממיטב כספנו.
ואנחנו רוצים להיות לקוחות מרוצים.
תקצירים נוספים אודות דוקטור , מי אתה בשבילי?!