בלילה שבין 16 ל-17 בינואר 1991,יממה לאחר שפקע מועד האולטימטוםשהציב האו"ם לעיראק להסיג את כוחותיה מכוויית,פתחה ארה"ב במתקפה
אווירית נגד עיראק,בפיקודו של גנרל שוורצקופף,מפקד הכוחות במפרץ הפרסי.בשלב הראשון הפציצו מטוסי חיל האוויר האמריקני את מרכז בגדד,את ארמונו של סדאם
חוסיין ובסיסי טילים במערב עיראק.
כעבור יממה כבר שיגרה עיראק טילי ''סקאד'' לעבר סעודיה וישראל.הטייסים
האמריקנים לא הצליחו לאתר את משגרי הסקאדים הניידים,ולמרות ההפצצות הכבדות המשיכו הטילים לעוף.לווייני ביון שטסו מעל עיראק העבירו התרעות לישראל ולסעודיה.
לאחר 3 שבועות של תקיפות אוויר כבדות בשיתוף טילי שיוט מתוחכמים ומטוסי קרב מסוג ''חמקן'',החלו ההכנות למתקפה יבשתית.עד אז נפגעה קשה כל התשתית הכלכלית של עיראק:מערכות החשמלףהתחבורה,בנייני ציבור.אזרחים רבים נמלטו מבגדד,שספגה פגיעות קשות ואבידות בנפש.כל הנסיונות לפגוע בסדאם חוסיין נכשלו.בשבוע השלישי של פברואר החלה מתקפת היבשה.תוך מספר ימים נכבשה כוויית,והכוחות העירקיים נסוגו.טורי שריון של הכח הרב לאומי חדרו לשטח עיראק,ונעו צפונה תוך שהם משמידים מאות טנקים.
ב-28 בפברואר הודיע נשיא ארה"ב,ג''ורג'' בוש,על סיום המלחמה.היעד העיקרי,הפלתו של סדאם חוסיין,לא הושג.
למרות הכוננות שהוכרזה בצה"ל,לא הייתה ישראל מעורבת כלל בלחימה.האמריקנים עמדו על כך שכוחות ישראליים לא ישתתפו בתקיפה,למורת רוחו של יצחק שמיר, כדי שלא לחבל בשלמות הקואליציה של המדינות שהתגייסו ללחימה,סוללות טילי פטריוט הוצבו כדי לנסות וליירט טילי סקאד ששוגרו לישראל.