ספרו של ארי שביט "חלוקת הארץ" הינו ניצול הזדמנות של תהליכים פוליטיים והיסטוריים המתרחשים בישראל המדינה והארץ.
ארי שביט
הידוע ככתב בעיתון הארץ מפרסם את ספרו הראשון העוסק ב"בחלוקת הארץ" ביננו לבין הפלסטינאים בחודש יולי 2005 כחודש לפני תחילת תוכנית
ההתנתקות ולא בכדי.
הספר הינו סיכום של מפגשיו של הסופר עם דמויות המפתח בחברה הישראלית וכפי הגדרתו של ארי שביט בעצמו מדובר על אנשים חושבים.
בין הדמויות המשתתפות בספר ניתן למצוא אנשי צבא, אנשי רוח פוליטיקאים,אנשי ההתיישבות מייצגים נאמנה של הלכי הרוח והדעות מכל גווני הקשת הפוליטית ומכל המגזרים בעם
ישראל וביניהן :בנימין נתניהו, אהוד ברק, אפרים הלוי, איתן בן אליהו, עמוס עוס, זאב חבר, אלי מויאל נתן שרנסקי ועוד.
הספר נותן קריאת כיוון מעניינת מאוד על מספר נקודות עיקריות שאליהן מתייחס כל אחד מהמרואיינים לספר:
א. היכן טעינו (או שלא) בעשרות השנים האחרונות של שליטה בשטחים שנכבשו ע"י צה"ל במלחמת ששת הימים.
ב. כיצד תפורש תוכנית ההתנתקות בקונטקסט שבה ביא בוצעה ובקרב שכנינו במזרח התיכון.
ג. על המרואיין לתת את הבנתו וחוות דעתו האישית האם ההתנתקות טובה לישראל ולבטחונה?
ד. לאן מדינת ישראל צריכה להמשיך לחתור מעתה והלאה - ומה הכיוון המדיני הבטחוני והתוך ישראלי שעל מדינת ישראל לשים פעמיה.
ככלל ניתן לומר שהראיה המפוכחת והפרקטית שבה רואים כלל המרואיינים את ההתנתקות מחזירה את כולם לקרקע המציאות.
הספר נותן כלי חשוב בידי כל אזרח בישראל ובידי כל מי שבידו זכות הצבעה ורצון להמשיך ולחיות במדינה זו, ובשאיפה שיום אחד אף בשלווה יחסית, אפשרות לאתר את האנשים שלפי הבנתו יכולים להביא אותנו יום אחד אל היעד הנכסף שלא הושג לאחר 58 שנות קיומה של מדינת ישראל.
לסיכום אמשיל את הספר הנ"ל למספר יינות שניקנו זה עתה:
כמו היינות- יש לבחון אותם, לשמור אותם, ולפתוח אותם בעוד מספר שנים ולראות מי השביח ומי הסריח.
והנמשל: רק בעוד מספר שנים ניתן יהיה לראות מי צדק בתפיסתו ומי נתבדה.
בוודאי ובוודאי שהדברים נכונים עבור תוכנית ההתנתקות גם כן.