חמאס : זאב במראה של כבש?

תעודת זהות

חמאס  בערבית : חרכת אל-מוקאוומה אל –אסלאמייה  בעברית תנועת ההתנגדות האסלאמית.

שנת ההקמה של התנועה 1987 ע"י השיח' אחמד יאסין ומוחמד טאהא בעידוד של הצד הישראלי.

יעדי החמס: מדינה אסלאמית פלסטינית על כל שטחי ארץ ישראל.

מדיניות התנועה:

1. אי הכרה בישראל ,ג'יהאד –בראיית החמאס מדינת ישראל היא ישות מלאכותית, כתוצאה מכך חמאס מבצעת צעדים אשר משתמע מהם שהיא משלימה עם קיומה של ישראל או תשלים עם קיומה בעתיד. חמאס שואפת לפעולות של מאבק אלים כנד ישראל כולל שימוש בטרור של מתאבדים.


2. זיקה לאיסלאם- חמאס שואבת את רעיונותיה מהאיסלאם,חמאס שואפת תמיד להעניק נופך אסלמי לפעולותיה,ולקרב את העם הפלסטיני לפרוש שהיא נותנת לאיסלאם.


3. הימנעות מפתנה ( מלחמת אחים- חמאס שואפת תמיד לפעול מתוך שיתוף פעולה עם כוחות פלסטינים,אשר הם רואים אותם כחלק מההתנגדות הפלסטינית.


4. לגיטימציה פנימית- חמאס שואף תמיד לתדמית בעיני העם הפלסטיני,כתנועת נקיית כפיים,שאם יאמצו את רעיונותיה הם ישתחררו מהכיבוש הישראלי.

אמצעי המאבק : גיאהד – שפירושו מערבית מלחמת קודש כנגד ישראל, או כוח זר אחר, השולט בשטחי פלסטין.

במסגרת הג'יהאד  אנשי הדת נותנים את ההכשר הדתי למעשים הנחשבים אסורים למוסלמים כגון פעולות התאבדות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ושימוש בנשים וילדים במלחמה. ההצדקה של החמאס לפעולות אלו היא שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו כלים אחרים כנגד ישראל.

דעוה –פעילות של צדקה, סיוע סוציאלי, וחינוך,שבהם חמאס מעונינת בכך לקרב את העם הפלסטיני לאיסלאם ולהשקפות האידיאולוגיות. הדעוה מתחברת בשאיפה של החמאס בכדי ליצור מדינה אסלאמית, לא על ידי הפיכה אלא על ידי שינוי חברתי  שיוביל לתמיכה עממית באיסלאם.

זרועות בחמאס – פוליטית צבאית "גדודי עז א-דין אל- קסאם" פועלות להקים מדינה פלסטינית אסלאמית במקום מדינת ישראל מבחינה אזרחית –מבצעת פעולות רווחה לתושבים ,כגון הפעלת מרפאות ,מתן צדקה,חלוקת מזון, וקיום בתי הספר, ודרך פעולות אלו מגייסת לה תומכים.

קיימת דילמה האם חמאס פרטנר לשלום ,כן או לא?

החמאס הוא ארגון שמאז הקמתו נחל רק הרס , חורבן ושנאה לישראל., הארגון הביא את כוונותיו לא רק בצורה מעשית אלא בצורה מילולית מוצהרת .הארגון מושתת על הרעיון של פעילות תוקפנית ואלימה שלא מפחדת לעבור שום גבול של צלם אנוש,ולהשתמש בכל האמצעים  לפגוע במדינת ישראל ולהביאה למצב של אין אונים כלפי המתרחש נגדה. ובכך לכפות על ישראל הסכם שיוביל לכך שבכול מדינת ישראל הקיימת כרגע מהירדן ועד הים מאילת ועד מטולה תהיה בריבונות פלסטינית אסלאמית שתהיה מוכנה מטוב ליבה ומהרצון להשכין שלום במזרח התיכון ולהכיל מיעוטים שיורשו לגור באזור כמו יהודים ונוצרים.

אם מסתכלים על כל התמונה הכוללת של ארגון החמאס רואים שני צדדים צד אחד הומניטרי ותומך וצד שניי לוחם ומפגע. העם הפלסטיני רואה רק צד אחד את הצד ההומניטרי של הארגון, שמושיט להם עזרה לצרות שלהם שהגיעו למצבים מחפירים של תנאי חיים שנגרמו כביכול מהדיכוי הישראלי ולכן הארגון בעני הפלסטינים  נראה  כארגון עזרה ותמיכה שהם מרגישים אליו מחויבות ושואפים להצטרף לשורותיו.

הצד הרע של הארגון שמארגן את פעולות הטרור נגד ישראל ,פעולות התאבדות באזורי התכנסות של אזרחים או ירי כלפי התנחלויות,שיגורי קאסמים לעבר ישובים יהודיים ,אשקלון, נתיבות, שדרות, ושידורי תוכניות שנאה ולימוד תכנים שקריים כנגד העם היהודי.

האזרחים הפלסטינים מושפעים מהפעולות והתגובות של צה"ל שמפעיל את כוחותיו נגד הארגון שלהם ובדרך עקיפה נפגעים בשגגה חפים מפשע תושבים פלסטינים, והם מאשימים את מדינת ישראל בזה ולא את החמאס וזאת בגלל מנגנון ההסברה של הארגון ששוטף את מוחם של הפלסטינים ולא נותן להם לראות את האמת לאמיתה.

העלייה בבחירות שנערכו בשנת 2006 ,התנועה של החמאס עלתה לשלטון ברוב קולות וקבלה 75 מושבים במושב הפרלמנטרי, דבר שהפך את התנועה לתנועה שמייצגת את העם הפלסטיני במדיניות החוץ והפנים.

החמאס מוביל את הזירה מבחינת ההתקדמות לשלום וזאת משום שהם הגורם המדיני שמוביל של הפלסטינים, הסיבה שבגללה נבחר החמאס היא שהבוחרים שלו היו מורכבים משני סוגי אנשים, סוג אחד הוא אנשים שתמכו ברעיונות של החמאס ושימוש בכוח כנגד ישראל ולא משנה אם במטרה לזכות במשהו אלא רק בשביל הרעיון והסוג השני היה שרצו שלום וחשבו שחמאס יביא להם את זה בדרך זו או אחרת. אלו שרצו שלום הם הרוב בתנועת החמאס, וחמאס צריכה לספק להם את זה משום שהם ימשיכו לבחור בארגון. ישנו ספק רב אם בעתיד יתמכו בחמאס, ולכן ישנם ציפיות שהעתיד עשוי או לשנות את הדרך החשיבה של החמאס או להוציא אותה מהמשוואה שתוביל לפתירה של דרך לשלום.

השלום עם החמאס לא יקרה וזאת משום שהחמאס מאשים את ישראל בלקיחת כספה והובלתה למצב הנוכחי ,העם הפלסטיני צריך להתחנן לכסף סיוע,בו בזמן גפם משלחת מחבלים לישראל. הארגון הזה יודע לפעול בסחטנות גם על חשבון עמו  ,ובאיומים כמו הרודנים ,ואפשר להגיד שלכול רודן יגיע זמנו בסופו של דבר.

בסופו של דבר אני אופטימי לגבי השלום וכולי תקווה שהוא יגיע בסופו של דבר ולא נצטרך לסבול יותר מידי, אבל עד שהוא יגיע, לגבי החמאס כפרטנר אני דווקא פסימי לחלוטין ולא רואה עתיד משותף ללא שינוי של רעיונות והבנה של דו- קיום וסובלנות אחד לשני לא תוכל להתקיים מערכת של יחסיים דיפלומטים שתוביל לשיתוף או להפחתת המתח בן הצדדים.