דיני שבויי
המלחמה הם פרק הקשור במשפט הבינלאומי לדיני המלחמה. דיני המלחמה נקראיםIUS IN BELLO או THE LAW OF WAR באנגלית , אך
יש שם 'נכון / מדויק' יותר, ו- 'פוליטקלי קורקט': INTERNATIONAL HUMANITARIAN LAW APPLICABLE IN ARMED CONFLICT. יש לשים לב:
המלחמה חייבת להיות בין לאומית.(לא במלחמת אחים למשל) דיני מלחמה לא נוגעים למקרה שמדינה רוצחת את אזרחיה.
רעיונות הבסיס:
*אין סיבה לגרום לסבל מיותר.
*טוהר הנשק – למרות מצב המלחמה יש לשמור על כללים הומניטאריים.
*אבירות- לא פוגעים בנסיבות מסוימות.
הדדיות- עינוי שבויים כנגד עינוי שבויים ופגיעה באזרחים מול פגיעה באזרחים.
מנהגי דיני המלחמה עתיקי יומין, כולל סוגיות לגבי נשים וטף ולדגל הלבן. ההתפתחויות המודרניות המשמעותיות מבחינת דינים אלה: במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית הנחיות 'ליבה' (על שם מי שכתב אותן) כדי להפסיק את ההתעללויות בשבויים, 1864 אמנת ג'נבה הראשונה, 1899 ו- 1907 כללי האג ו-1949 אז נוסחו ארבעת אמנות ג'נבה בהן חברות כל מדינות העולם.
שבויי מלחמה:
חייל לוחם שנתפס הוא שבויי מלחמה וזכאי לתנאים מיוחדים. אזרח לוחם אינו זכאי ולכן צפוי לעונש. כלל הבסיס: אין
להעמיד שבוי לחימה על עצם הלחימה. חריג: ביצוע פשע מלחמה למשל הרעלת מים, הפצצה מכוונת של אזרחים וכו' (גם חייל המבצע פשע מלחמה אינו מאבד את זכויותיו כשבוי, אך ניתן כן להעמיד אותו לדין צבאי).
רק חיילי צבא סדיר ומאורגן הלובש מדים ונלחם בין מדינות זכאים למעמד מיוחד של שבויי מלחמה.
על פי אמנות האג לוחמי גרילה זכאים למעמד שבויי מלחמה בתנאי שמתקיימים התנאים הבאים:
*שייכים למדינה הלוחמת (המדינה מכירה בהם)
*כפופים למפקד.
*נושאים נשק בגלוי (פצצה סכין נשק מוחבא אינו זכאי למעמד כזה)
*ענידת סימני זיהוי .
*הם מכבדים את דיני המלחמה בעצמם.
לוחמים 'מוסווים' אינם מוכרים כשבויי מלחמה.
צוותי אוניות זכאים למעמד שבויי מלחמה.
אזרחים המגנים על בתיהם באופן ספונטאני זכאים למעמד שבויי מלחמה.
אזרחים המתנגדים לכיבוש קיים, אינם זכאים למעמד שבויי מלחמה.
אזרחים עובדי צבא זכאים למעמד שבויי מלחמה.
ריגול אינו פשע מלחמה. מרגל אינו זכאי להגנה של שבוי מלחמה. מרגל יכול להיות חייל תצפית אשר נשלח ונתפס ללא מדים. אי אפשר להעמיד לדין חייל לוחם על 'ריגול' בעבר. מרגלים עומדים לדין על עבירות שהם מבצעים במדינה עצמה ללא קשר לייעודם הצבאי.
זכויות המוענקות מתוקף מעמד מיוחד – שבוי מלחמה:
*אין להעמידו לדין.
*אין להרוג אותו.
*אין לענות אותו.
*אין לבזות שבויים – יש להעניק טיפול הוגן.
*יש להודיע לצלב האדום על הימצאותו בשבי.
*יש לאפשר קשר מכתבים.
*אין להפלות שבוי בגלל לאום דת או מוצא.
*יש לכבד רכוש פרטי של השבוי.
*יש להחזיק במחנה מעצר ולא בבית סוהר. (ההבדל המהותי: במחנה מעצר השבויים מארגנים את חייהם בעצמם).
*כל חייל צריך לשאת תעודת שבי.
*אסור להחזיק שבויים בחזית אלא רק במקום בטוח.
*החייל חייב למסור את שמו, תאריך לידתו, מס' הזהות שלו ודרגתו.
*חייבים לאפשר לו קבלת חבילות ודואר מהצלב האדום.
*אסור להשתמש בשבויים כמגן חי.
*אין להעמיד אותם על מעשים שעשו לפני השבי. (למעט פשעי מלחמה כאמור)
*המשמעת הפנימית במחנה המעצר היא של הצבא שלו, הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר מפקד על החיילים, חיילים בשבי רשאים ללבוש מדים ודרגות. יש לשלם לחיילים עבור עבודה. אי אפשר לאלץ קצינים לעבוד. העבודה לא יכולה להיות כחלק מהסיוע המלחמתי. מותר להעסיק שבויים בחקלאות.
מותר להעמיד שבוי לדין על עבירות שנעשות תוך כדי השבי. כעונש מותר להכניס שבוי לבית סוהר. שבוי מלחמה שנתפס בזמן בריחה מותר להעמיד לדין משמעתי בלבד ולא לדין.
אין שום איסור לשקר, לאיים ולבצע מניפולציות מילוליות על שבוי.
לסיכום:
שלום עדיף על מלחמה.
שבי זה עניין לא נעים.
עדיף להיות בשבי של מדינה שמיישמת את מה שהיא חתומה עליו. (לא נפוץ במחוזותינו)
להחזיר את השבויים והנעדרים מיד!