גירושין זו הדרך הרשמית לסיום קשר הנישואין/נישואים. המלה
גירושים כבר הפכה למושג הנפוץ למצב של היפרדות ולאוו דווקא של בני
זוג בהקשר הרומנטי. כיום, כאשר שתי חברות עסקיות מפסיקות לעבוד זו עם זו ו/או עיתון X מפסיק להעסיק את העורך שלו, המילה 'גירושים' מתארת בצורה הטובה ביותר את המצב.
במרבית המדינות המערביות, ביגמיה (חיים/נישואים עם יותר מאישה אחת) אסורה. אי לכך,
הליך הגירושים הוא ההליך היחיד המסיים קשר רשמי ומאפשר המשך התקשרות עתידית.
מדינות רווחה, שומרות לעצמן את זכות ההתערבות במקרה של גירושים. גירושים הם מטבעם הרס התא המשפחתי ובעיקר כאשר מעורבים בהם ילדים, מדינת רווחה מוצאת לנכון להגן ולדמור על זכויות הצדדים.
למרות שגירושים זה נושא אינטימי ופרטי בין בני זוג, זוהי גם בעיה מדינית ודתית. גמישות הליך הגירושים שונה בין מדינה למדינה ובין דת לדת. הזרם הקתולי של הנצרות לדוגמא, אינו מתיר
גירושין (ומכן מטבע הלשון הרב לאומי – 'חתונה קתולית', קרי קשר נצחי שאינו ניתן להתרה) ובאירלנד לדוגמא, בשל האיסור הדתי והיקרבה לדת, אין חוקיות בהליך שכזה.
ביהדות, גירושין החלו כתהליך שנתון להחלטתו הבלעדית של הגבר. אם ירצה יגרש. אך תיקון שנעשה לפני כאלף שנה על ידי רבנו גרשום מאיר הגולה גורס, כי הגירושים הם הליך של מתן גט (שטר התחייבות) והסכמה בבית דין רבני. גירוש אישה ללא הסכמתה מותר רק בהסכמת מאה רבנים.
בימנו, בחברה מערבית נתולת גבולות, הפכו הגירושים לדבר שבשגרה. על
פי הסטטיסטיקות המעודכנות, בישראל מתגרש כל זוג נישא שלישי. נתון זה מסביר את התעשייה הפורחת סביב נושא הגירושים. אלפי אתרי אינטנרט, עורכי דין ויועצים למינהם, מספקים כיום מידע אסטרטגי וחיוני (לרוב) למתעניינים. מכיוון שההליך משיוך על פי חוק לבתי הדין הרבניים, עולה חשש שכדרך תורה, כך דרך פוסקיה – העדפה ומתן משקל גדול יותר, לצד הגברי. לפיכך, מייעצים מרבית יודעי דבר, איך להציג את הנתונים בפני הרבניים בועדה, איזה חומר מרשיע/מפליל, כדי/רצוי לאישה לאסוף על בעלה, מה כדאי ומה אסור לה לומר בועדה ועוד.
מקובל ראות בילדי בני הזוג כנפגעים העיקריים של הליך הגירושין. ההליך מסתבך לפעמים ומביא את המשפחה למצבים קיצוניים ובלתי מתוכננים. יחד עם זאת, גם בני הזוג עצמם סובלים לעיתים מפגיעה ביכולת יצירת קשר חלופי וסוחבים עימם 'פציעה'.
Dbase
תקצירים נוספים אודות גירושין - גירושים