ההליך : ערעור פלילי מס' 478/73 .
צדדים : מאיר פנקס נגד מדינת ישראל .
בית משפט
: עליון . שופטים : מ"מ הנשיא , השופט זוסמן , ופה אחד – ברנזון וקיסטר .
תאריך מתן ההחלטה : 6/8/1973 .
מקור/ מיקום פסק הדין : כרך כו ( 2) , עמוד – 617.
כללי – המערער , נידון בבית משפט מחוזי לקנס של 1500 לירות בעוון הריגה ברשלנות אחרי שזוכה בשלום , והערעור של המדינה במחוזי התקבל . המערער – בפזיזותו , הסכין עם ירידת עובדו – מפעיל טרקטור – לבור עמוק , על מנת להעלות משם ארגז כלים אשר נפל בטעות .עובדו נפל ונחבל ומת .
השאלות שבמחלוקת – האם חב הוא כמעביד את אותה הזהירות הנדרשת ממנו – כאשר הפעולה היתה בהתנדבות ובהסכמה ומחוץ לגדר העבודה
השיגרתית של העובד ( מפעיל טרקטור כאמור ) ? . מעבר לחבות בנזיקין אזרחיים , לענין פלילים – האם הסכמתו של הנהג והתנדבותו לירידה כאמור , הינן בבחינת מחילה הפוטרת מפלילים ?
פסיקת בית המשפט – מעשה של עובד – גם אם לא בתחום עבודתו השיגרתית והטבעית בנסיבות הענין , יכול להקים חבות בנזיקין ובפלילים של המעביד , באשר עשה הוא את המעשה כעובדו , קל וחומר בידיעתו והסכמתו של מעבידו . מידת הזהירות הנדרשת בפלילים , יכולה ברוב המקרים להיגזר מזו האזרחית ( פקודת
הנזיקין ) . גם אם חשף עצמו העובד ביודעין לסכנה , אין היא פוטרת את המעביד מההיבט הפלילי של מעשיו קל וחומר ברשלנות שהיא רבתית ( להבדיל מההיבט האזרחי, שם- על פי ס' 5 לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש ) המעביד יכול היה להיות פטור מחבות נזיקית ) , שכן – להבדיל אלף אלפי הבדלות – הרי בפלילים- הציבור והערך הם הנפגעים , בנוסף לקורבן , ועליהם אין למחול ביודעין או בהסכמה . אשר על כן , אין להקיש גזירה שווה בין נזיקין לפלילים – באשר בנזיקין הניזוק יכול לוותר על זכותו , לא כך כאמור בפלילים .
סוף דבר – הערעור בעליון נדחה , פסיקת המחוזי נותרת על כנה .