1. מדיניות הענישה בעבירות הסחר ובעבירות הקשורות לכך, בשנים האחרונות, הנה חמורה יותר וקשה יותר עם נאשמים בתחום זה.
נסקור להלן את הפסיקה העיקרית של בית
המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בתחום עבירות הסחר בנשים:
2. ע"פ 10960/03
חסון נ'' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 2329, דן בית המשפט העליון בערעורם של שלושה נאשמים שהורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה
לשם כליאה;
סחר בבני
אדם לשם
עיסוק בזנות וכליאת שווא. הנאשם הראשון, הורשע גם בעבירות שוד; אינוס; מעשה סדום והחזקת נזק שלא כדין, והנאשם השני הורשע בנוסף בעבירת שוד ויחד עם הנאשם השלישי הורשע בעבירות של חטיפה למעשה זנות והבאת אדם לעיסוק בזנות. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם הראשון
עונש מאסר של 15 שנה, על הנאשם השני עונש מאסר למשך 10 שנים ועל הנאשם השלישי עונש של 9 שנות מאסר.
בית המשפט העליון מצא כי אין להתערב בעונשם של הנאשמים, וציין: "
בסופו של יום המנחה את השופט – בגדרי החוק כמובן – הוא מצפונו, ובמקרה דנן דומני שקול המצפון המחמיר על העליונה".
3. בת"פ (חיפה) 212/01
מדינת ישראל נ'' יעקב (קובי) חיון, תק-מח 2003(1) 21589, הורשע הנאשם 3 בעבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות; הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות וסרסרות למעשה זנות. בגין כך גזר עליו בית המשפט עונש של 12 שנות מאסר בפועל.
4. בע"פ 1126/03
שליבי נ'' מדינת ישראל, תק-על 2003 (3)666, דן בית המשפט העליון בעניינו של נאשם שהורשע בבית המשפט המחוזי, במסגרת הסדר טיעון, בין היתר בעבירות של נסיון לסחר בבני-אדם וסחר בבני-אדם לעיסוק בזנות, וגזר עליו בגין כך עונש מאסר של 9 שנים. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם על חומרת העונש.