תרופות הפרת חוזה

תרופות בשל הפרת חוזה גישה אידיאליסטית – חוזים עושים בכדי לקיים. גישה ריאליסטית – חוזים נועדו להפרה. אנשים עושים חוזים כי למנוע מצב בו מישהו לא מקיים חוזה ומה יהיה עליו. המשפט עוסק במקרים בהם החוזה לא מקוים/מופר. חוזים נועדו לקיום, וככל שהם מקיפים את רצונם האמיתי של הצדדים הצורך בהתערבות משפטית קטן. התערבות זו היא מאוחרת ומביאה את הצדדים לתוצאות פחותות ממה שרצו להשיג מלכתחילה. חוק התרופות יותר רחב ממה שניתן היה ללמוד מהכותרת שלו. לא עוסק רק בתרופות אלא גם לפחות בעוד שני נושאים שאינם תרופתיים מובהקים – סעיף 17 הפרה צפויה. יש מקומות בהם דיני ההפרה הצפויה נגזרים מעיקרון תום הלב. חוזה מחייב לא רק במועד קיומו אלא מהרגע שיש הסכמה בין הצדדים. סעיף 18 סיכול. סיכול חוזה – כוח עליון שבנסיבות מסוימות משחרר צד מקיום חוזה (אסון טבע וכו''). נושא זה שייך לפרק ה'' בחוק הכללי הדן בקיום חוזה. סיכול הוא מצב בו חוזה פוקע. למרות שהוא מופיע פה בס'' 18 נכון יותר לראות אותו כשייך לדיני החוזים מאשר לתרופות. הפרה (ההגדרה הראשונה בחוק התרופות) הפרה: מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. זוהי הגדרה רחבה ביותר. הגדרה מאד טכנית, מאד פורמאלית – כל דבר שהוא בניגוד לחוזה מהווה הפרה. העיקרון הכללי בא ללמד שדיני החוזים במהותם הם דינים של אחריות מוחלטת. (לעומת המשפט הפלילי) אם מישהו מאד משתדל ורוצה לקיים חוזה אבל הוא לא מצליח, שלא בנסיבות של סיכול, הדבר לא פוטר אותו מאחריות. גם אם מישהו לא רוצה לקיים חוזה ועושה זאת בזלזול, אם התוצאה היא שהחוזה קוים הכוונות לא רלוונטיות כל עוד היה ביצוע בפועל. החריג הגדול לכך הוא עקרון תום הלב – מסייג את כל הנאמר כאן. אם איחור בסיפוק סחורה לא גרם נזק אין בהכרח לראות בזה הפרה. תום לב בנסיבות מיוחדות שיש להוכיח אותן מקל את החובה לקיים חוזים. יכול להתייצב אל מול העמידה הדווקנית של אדם על זכותו. מדובר על סעיף 39. רישא קיום חיובים בתום לב. סיפא שימוש בזכויות ייעשה בתום לב. כאשר 39 אומר לגבי שימוש בזכויות האמורות מן החוזה אפשר לומר שהזכות לתבוע בשל הפרה היא זכות אשר נובעת מן החוזה. דרך אחרת היא לומר הזכות לתבוע בשל הפרה נובעת מהחוק. חוזה הוא הסכם אכיף. מי שסובר שהזכות לתבוע בשל הפרה נובעת מחוק יכול להגיע לאותה תוצאה ע"י שילוב של 39 ו- 61ב'' (מייבא החוצה את תום הלב). שלו: תביעה – פעולה משפטית שאינה בבחינת חוזה. כלל זוטי דברים: deminimis non curatlex הדברים הזעירים, המינימאליים לא מעניינים את החוק (מה שנקרא – תביעה טרדנית). מכל מקום, הגבלה זו של זוטי דברים יחד עם הגבלת תום הלב מהוות את המחסומים העיקריים בתביעות שתחושת הצדק אומרת – למרות הפרה לא מוצדק להפעיל את המערכת בגינן. יש מצבים בהן תביעה שהיא טרדנית לכאורה, אינה טרדנית בפועל, ז"א ההפרה היא, למרות הקטנוניות, מהותית. יש להבחין בכל מקרה האם התביעה היא קנטרנית או מהותית. לבד מן האמור לעיל (דחיית תביעות קנטרניות...) בהוראות הפנימיות של חוק התרופות, של כל אחת מהתרופות, במיוחד באכיפה וביטול, יש מנגנונים פנימיים שיכולים לענות על התחושה תביעה למרות הפרת חוזה אינה צודקת. לא כל הפרה מזכה בפיצויים. כל הפרה מזכה לכאורה בתביעה.