חוזה הוא מושג כלכלי לא פחות מאשר משפטי והוא יכול להתקיים הן בכתב והן בע"פ.
החוזים מגוונים מאד – עבודה, ביטוח, שכירות, קבלנות
וכו'' – ועל כל המערך הזה חלים הדינים הכלליים. בנוסף לחוזים ולדינים הכלליים, לכל נושא נפרד וספציפי יש
הוראות מיוחדות לו אשר לעיתים משלימים את חוק
החוזים הכללי ולפעמים סותרים אותו.
דינים כלליים של דיני חוזים:
במסגרת הדין הכללי ישנן הוראות החלות על כל דיני החוזים:
הסוג הראשון של ההוראות הכלליות מגדיר מתי נוצר חוזה ומה הדינים החלים על כריתת חוזה.
הסוג השני מתייחס לתרופות – הכוונה במקרה של הפרה של חוזה מכל סוג שהוא. אם אותו חוק ספציפי לא נותן לנו את המענה הנדרש נמצא אותו כמעט בוודאות בחוק החוזים – תרופות.
הסוג השלישי של ההוראות החלות על כל דיני החוזים מתייחס לחוזים סטנדרטיים, כלומר, חוזים אחידים כגון: חוזה בין בנק ללקוח, חוזה בין מבטח למבוטח וכו''.
המשפט בכללותו מתחלק למשפט מהותי ומשפט פרוצדורלי. המשפט המהותי קובע חובות וזכויות של הצדדים. המשפט הפרוצדורלי מהווה מעין צל מלווה של המשפט המהותי ושם מקובצים סדרי הדין ודיני הראיות המתייחסות לאותו סוג משפט.
דיני החוזים עוסקים בהיבטים הרצוניים של מערכת היחסים בין צדדים והם מושתתים על עקרון יסוד לפיו יכול כל אדם למצות מרצונו חוזה מחייב אשר במסגרתו הוא לוקח על עצמו התחייבות מסוימת כלפי זולתו. דינים אלה שונים מהסעיפים האחרים של דיני החיובים מאחר והענפים האחרים פוסקים בהיבטים לא רצוניים. חוזה נחתם בין שני צדדים מרצונם החופשי וללא כפיה של אחד הצדדים על הצד השני. דיני נזיקין עוסקים בהיבטים הלא רצוניים בהם נגרם נזק לזולת. הסעיף השלישי מושתת על הרעיון של התעשרות של אדם על חשבונו של אחר.
בחוק החוזים הכללי ניתן למצוא סימוכין להרבה חוקים אחרים: "הוראות חוק זה יחולו ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוק זה" (חוק החוזים הכללי סעיף 61 ב''). המשמעות היא שגם אם אין חוזה ולא נמצאה מסגרת חברתית ומשפטית אחרת נוכל למצוא בסעיף זה סימוכין לענייננו.
"הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנידון" (חוק החוזים הכללי סעיף 61 א''). משמעות הדבר היא שגם אם אין חוזה ניתן לבוא ולהסתמך על חוק החוזים הכללי.
דיני חוזים מהווים את המסגרת לכל דיני החיובים וזאת ע"פ סעיף 61 א'' לחוק החוזים הכללי אשר טוען שניתן להסתמך על חוק זה בכל מגוון הנושאים במקרה ואין חוק אחר הנוגע בדבר, ויותר מכך, סעיף 61 ב'' טוען שניתן להשתמש בחוק זה גם כאשר אין מדובר בחוזה.
רוב המקרים הנידונים במשפט העסקי עוסקים בשאלה: האם קרה המקרה בתום לב או שמא לא? על בתי המשפט להחליט בנושא וזאת ע"פ סעיפים 12 א'' ו- 12 ב'' לחוק החוזים הכללי ולפי סעיף 39.
ישנו מקור נוסף להסתמכות כללית אפשרית, אם כי במידה מסוימת תאורטית, והוא חוק יסודות המשפט תש"מ 1980 אשר בסעיף 1 שלו נקבע כדלקמן: "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה בהלכה הפסוקה או בדרך של היקש יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". לפי חוק זה אנו רואים שבמקרה ובית המשפט לא מצא חוק העונה למקרה הנתון הוא יכול להקיש מחוק אחר או ממקרים קודמים וזאת על סמך שיקול דעתו של בית המשפט.