א'' סבן - קול דו-לשוני בודד באפלה? בעקבות בג"צ עדאלה נ'' עיריית ת"א-יפו: פסק הדין הזה הנו אחד מפסקי הדין המשמעותיים
ביותר שבפסקי הדין הנוגעים ליחסי יהודים-ערבים. חשיבותו העיקרית הנו המחלוקת ואופן הכרעתה. המחלוקת הזו העלתה 2 טענות, 1. מהותו ומעמדו של המיעוט הערבי בישראל ו"זכויותיו הקיבוציות", 2. תפקידו וגבולותיו של בית-המשפט העליון בחברה דמוקרטית שסעה.
בית המשפט העליון משפיע על התרבות הפוליטית בישראל אולם יש לו השפעה מוגבלת על משתני ההשפעה. בית המשפט פועל לייצוב החבל שהמיעוט הערבי מהלך עליו וזאת כנגד הזרם של הציבור הישראלי. יחד עם זאת פעולותיו איננה עקבית באופן מלא. אולם בנקודת הכרעה קריטיות פועל בית המשפט לבלימת הדחיקה של המיעוט הערבי בתוך מסגרת היסוד של ישראל. פס"ד עדאללה עוסק בחובת השימוש בערבית בשלטי חוצות בערים מעורבות. ציר מרכזי היה סימן 82 לדבר המלך במועצתו.
השאלה הייתה – מה חובתה של הרשות המקומית. התפצלות השופטים: ברק – לא מצא בסימן 82 חובה מוטלת על הערים המעורבות, הוא גזר אותה חובה מהאיזון שבין התכליות.
דורנר – מצאה חובה מכוח ס'' 15 (ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט הקובע את הערבית לשפה רשמית.
חשין – מסכים עם ברק שבסימן 82 אין חובה. אך מכאן הוא דוחה הן ברק והן את דורנר. הוא דן ב"זכויות קיבוציות" וטוען שמדובר בעתירה פוליטית ובית המ'' אינו המקום לדון בה מאחר ויהיה זה אקטיביזם שיפוטי.
מהן זכויות קיבוציות? לפי חשין הזכות
שהעותרת טוענת לה – זכות לטיפוח זהות לאומית ותרבותית אין היא זכות המוענקת ליחיד וגם לא לכלל אזרחי המדינה. הזכות שהעותרת טוענת לה היא
זכות הנגזרת מהשתייכות של אדם לקבוצת אוכלוסייה מסוימת ותכליתה שימור זהות עצמית נפרדת. עלפי רוב "זכויות קיבוציות" עומדות לקהילות מיעוט ולא לקהילות רוב. הן מטילות על המדינה חובת עשה מגבשות הסדרים לצורך איזון.
חשין טוען שבהעדר הסמכה מופרשת אין הצדקה ליצור הסמכה כזו. באם היה מדובר בזכות הגנה על חירויות הפרט כן היה מקום להתערב מאחר ואז היה זה עניין של הפליה.
סבן טוען כי דורנר וברק אכן פועלים בדרך של יצירה שיפוטית. ברק מיישם כאן הכרה כי המיעוט הערבי הנו מיעוט לאומי יליד ולכן הוא זכאי לשימור על התרבות שלו.