פרק ד'' – עקרון הגבלת השלטון!
עיקרון חשוב במשטר דמוקרטי הוא עקרון
הגבלת כוחו של השלטון המרכז בידו עוצמה רבה. מטרת עיקרון זה היא למנוע עריצות
ושרירותיות של רשויות השלטון.
במסגרת תהליך קבלת ההחלטות ברשויות
השלטון עלול להיווצר מצב שבו הכרעה עפ"י עקרון הכרעת הרוב עשויה לפגוע
באזרחים או בקבוצות מיעוט. החלטת הרוב הופכת לעריצות הרוב. בידי הרוב מצוי כוח
היכול להתבטא בחוסר סובלנות ובפגיעה בזכויות האדם והאזרח, עד כדי דיכוי מוחלט של
קבוצות המיעוט שבמדינה. השלטון עשוי לקבל החלטת רוב המבטלת את הדמוקרטיה באמצעות
דחיית מועד הבחירות בכמה שנים, ואף לחוקק
חוק המבטל את הבחירות כליל.
רשויות השלטון בכלל והרשות המבצעת בפרט
מרכזות בידיהן עוצמה רבה, העוצמה מתבטאת כך:
שליטה על משאבים כלכליים- הרשות המבצעת – הממשלה – שולטת על משאבים רבים במדינה, דוגמת קרקעות,
אוצרות טבע ומפעלים הנתונים לאחריותה ולפיקוחה.
לרשות הממשלה עומד תקציב המדינה
והיא משתמשת בו לביצוע מדיניותה בתחומים שונים. במדינות דמוקרטיות, שבהן מושם דגש
על מדיניות חברתית, קיימת מעורבות של הממשלה בחיי הכלכלה והחברה: חינוך, רווחה,
דיור, קליטת עלייה. מעורבות זו מגדילה את כוחה ואת עוצמתה של הממשלה.
שליטה על משאבים אנושיים- לרשות הממשלה עומד כוח אדם רב הן במערכת הביורוקרטית של משרדי הממשלה והן
במינהל הציבורי שבו מועסקים מומחים בתחומים שונים: כלכלנים, משפטנים, אנשי מינהל,
אנשי צבא, מומחים בתחום הבריאות והחינוך. לאנשים אלה יש הידע המקצועי הדרוש כדי
להתמודד עם בעיות כלכליות, טכנולוגיות ופוליטיות סבוכות. מקצועיותם ומומחיותם מקנה
להם עמדת כוח מול רשויות השלטון האחרות ועדיפות ברורה בשעת חילוקי דעות. כך השליטה
על משאבי האנוש מקנה לרשות המבצעת עוצמה נוספת.
שליטה על מקורות מידע- בידי הרשות המבצעת מצויים מקורות מידע בתחומי פנים ובתחומי חוץ וביטחון,
והיא מהווה מקור מידע בעבור גופים אחרים במדינה, כגון הרשות המחוקקת ואמצעי
התקשורת. כך גם השליטה על מקורות המידע מקנה לה עוצמה רבה.
שליטה על מנגנוני אכיפה- לרשות המבצעת עומדים מנגנוני אכיפה כגון המשטרה והצבא. מנגנונים אלה הם
מקור עוצמה וכוח גדולים, ויש להבטיח שהן הרשות המבצעת והן מוסדות הביטחון עצמם לא
ישתמשו בכוח זה בעריצות ובשרירותיות.
העוצמה הנובעת מהשליטה של הרשות המבצעת
בכל התחומים האלה היא אדירה בהיקפה. קיים חשש שהרשות המבצעת עלולה לנצל עוצמה זו
לרעה ולנהוג בשרירותיות ואגב כך לפגוע בדמוקרטיה במדינה. על כן יש לקיים מנגנונים
לפיקוח ולבקרה על הרשות המבצעת. קיימים אמצעים שונים להגבלת כוחו של השלטון:
בחירות וחילופי
שלטון אשר אינם מאפשרים לשלטון לצבור עוצמה וכוח, הפרדה בין רשויות
השלטון, ביסוס מערכת משפט יציבה והבטחת מנגנוני פיקוח וביקורת בלתי תלויים ברשויות
האחרות.
במדינות הדמוקרטיות יש שני סוגים של
מנגנוני פיקוח וביקורת: מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים-פורמליים ומנגנוני פיקוח
וביקורות בלתי פורמליים.
ביקורת מוסדית-פורמלית- ביקורת הנעשית ע"י מוסדות שתפקידם וסמכותם כמפקחים ומבקרים את
רשויות השלטון מוגדר בחוק.
ביקורת בלתי פורמלית- ביקורת הנעשית ע"י גופים, אזרחים או קבוצות, מתוך מטרה לפקח על
השלטון ולבקר אותו, כמו אמצעי התקשורת.
הפרדת רשויות!
רעיון הפרדת הרשויות נועד להגביל את
השלטון ולמנוע ריכוזיות יתר בידי שליט יחיד. בכל
מדינה צריכה להתקיים הפרדה בין
תפקידי השלטון השונים: חקיקה, ביצוע ושיפוט, וזאת כדי למנוע ריכוז הכוח והעוצמה
בידי רשות אחת. על בסיס זה נקבעו שלוש רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת, רשות
שופטת. במושג רשות מבצעת אין מתכוונים בימינו לרשות שאך ורק מבצעת החלטות של הרשות
המחוקקת אלא לממשלה הקובעת מדיניות, מחליטה החלטות ומבצעת אותן באמצעות המנגנון
הביורוקרטי במשרדי הממשלה. הפרדת הרשויות הכרחית לפיזור מוקדי הכוח של השלטון
במדינה.
עקרון הפרדת הרשויות נועד להגביל את השלטון,
וע"י כך להבטיח את חירותו של האזרח מול הסכנה של עריצות השלטון, ואת תפקודה
ויעילותה של המערכת השלטונית כולה. הצורך להשיג שתי מטרות אלה בו זמנית הוביל
ליצירתו של הדגם המקובל של הפרדת רשויות ברוב המדינות הדמוקרטיות כיום. ההפרדה בין
הרשויות אינה מלאה לגמרי, כל אחת מהרשויות ממלאת את התפקיד שהוטל עליה –חקיקה,
ביצוע או שיפוט – אך אין לה בלעדיות על תפקידה, ויש בסמכותה למלא תפקידים נוספים
המשתייכים לתחום סמכותן של הרשויות האחרות. יתרה מזאת, לו הייתה מתקיימת הפרדה
מוחלטת בין הרשויות, הן לא היו יכולות לתפקד ביעילות, שכן כל אחת מהן הייתה משתקת
את האחרת. האיזון הקיים ביניהן מבטיח את ההרמוניה הפנימית של השיטה כולה. הרשויות
קשורות זו בזו ומתקיימים ביניהן יחסי איזון, ריסון ובקרה. יחסי ריסון, איזון ובקרה
במשטרים דמוקרטיים שונים באים לידי ביטוי באמצעים שונים.
תקצירים נוספים אודות עקרון הגבלת השלטון