הזכויות הטבעיות זכויות היסוד

על פי מיקוד חורף תשס"ז 2007   הזכויות הטבעיות: זכויות היסוד!

ערך כבוד האדם כמקור לכל זכויות
האדם- העיקרון של כבוד האדם הוא בעצם הבסיס המרכזי לכל
מסורת הומניסטית או לכל אמונה בזכויות אדם.

הזכות לחיים והזכות לביטחון
(שלמות הגוף)!

הזכות לחיים והזכות לביטחון מפני כל
פגיעה שהיא הן חלק מהזכויות הבסיסיות והראשוניות ביותר. משום שהחיים הם תנאי מוקדם
המבטיח שכל אדם יוכל לממש את כל שאר זכויותיו. כל בני האדם זכאים להגנה על חייהם
מפני כל פגיעה.

הזכות לחיים והזכות לביטחון נובעות
מההכרה שנטילת חייו של אדם, או פגיעה בגופו בכוונה תחילה, היא המעשה הבלתי מוסרי
ביותר בחברה אנושית. הזכות לשלמות הגוף והאיסור על פגיעה בגופו של אדם נובעת גם
מכבוד האדם ואיסור השפלתו.

חובת המדינה להגן על חייהם וביטחונם
האישי של כל בני האדם החיים במדינה- חובה הנובעת מזכות זו- באה לידי ביטוי בחוקי
המדינה, האוסרים על רצח, הגבלת השימוש בכוח ע"י המשטרה וכו''. חובת המדינה
להגן על חייהם ועל ביטחונם של אזרחיה ממומשת גם באמצעות מוסדות ביטחון כגון צבא
ומשטרה, שנועדו להגן על המדינה ואזרחיה מפני גורמים עוינים מחוץ לגבולות המדינה
ובתוך המדינה.

הזכות לחירות!

הזכות הכללית לחירות מקורה בהכרה שבני אדם
הם יצורים אוטונומיים בעלי תבונה הרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם עפ"י רצונם
ולשאת באחריות לבחירותיהם.

למרות חשיבותה של זכות זו, לעיתים יש
צורך להגביל את חירותו של האדם לפעול עפ"י רצונו, דוגמת מקרים אלו:

פגיעה בזכויות הזולת- אם אדם משתמש בחירותו
כדי לפגוע בחירותו, בגופו של אדם אחר – חובה להגן על חירותו של אותו אדם
ע"י הגבלת חירותו של הרוצה לפגוע בו.פגיעה בחברה- אם השימוש בחירות עלול להביא
לפגיעה בחברה בכלל – ניתן להגביל את חירות אדם הפוגע או הקבוצה הפוגעת כדי
להגן על זכויות החיים, הביטחון והחירות של כלל האזרחים.פגיעה של הפרט בעצמו- במדינות רבות מכירים
בצורך להגביל את חירותו של האדם כדי להגן עליו מפני עצמו.

הזכות לחירות כוללת את הזכות הכללית
לחירות – לחופש הפעולה, וכן זכויות לחירויות הנגזרות מהזכות לחירות.

חירות המחשבה והדעה- חירות זו היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. זכותו של כל אדם להחזיק
בכל דעה, גם אם היא אינה מקובלת, וגם אם היא נתפסת ע"י האחרים כמסוכנת או
מזיקה. זכות זו תקפה כל עוד היא קשורה באמונתו הפנימית של האדם- היא אינה באה לידי
ביטוי בפעולה חיצונית של השמעת הדעה. חופש המחשבה והדעה הוא תנאי חיוני לכך שאדם
יהיה אוטונומי. זכות זו היא זכות מוחלטת.

חירות המצפון- חירותו של כל אדם להחזיק בדעות מסוימות, בעיקר בתחום המוסר, בחירות
המצפון כלולה גם זכות הפעולה החיצונית.

חופש הביטוי וחירות מידע- חופש הביטוי פירושו מימוש חירות הדעה וחירות המצפון, טעמן של חירות הדעה
וחירות המצפון ניטל מהן אם אין אפשרות לבטאן. חירות הביטוי באה לידי ביטוי בשני
מישורים: במישור הפרטי- זכותו של כל פרט בחברה לבטא את עצמו.

במישור החברתי- זכותו של כל פרט לדרוש מידע על רשויות השלטון כאזרח במדינה דמוקרטית.

בשל חופש הביטוי יכולים אמצעי התקשרות
להביא את המידע החיוני בפני ציבור האזרחים בדרך של דיווח. השיטה הדמוקרטית ביסודה
מחייבת חופש ביטוי. תהליך קבלת ההכרעות נעשה על דרך של דיון בדעות השונות, ולכן יש
מחויבות לאפשר לפרטים ולקבוצות להציג את עמדותיהם ולאפשר להם לשכנע את האחרים
בצדקתם. חופש הביטוי מבטיח חילופי שלטון בדרכי שלום. חופש הביטוי הכרחי גם כדי
להבטיח פיקוח וביקורת על השלטון. מחופש הביטוי נגזרות הזכויות לחופש ההפגנה ולחופש
המחאה.

חופש ההתאגדות- הוא החירות של כל אדם להתאסף ולהתארגן בקבוצה. הזכות לחופש ההתאגדות היא
זכות מהותית, הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית-פוליטית:

מבחינה אישית- זכות זו נובעת מההכרה שאין לאדם קיום מלא ובעל משמעות ללא קשרים עם הזולת
ברמות שונות. כיצור חברתי, האדם מעדיף להשתייך למסגרת קבוצתית.

מבחינה חברתית-פוליטית- פירושה של הזכות לחופש ההתאגדות הוא זכותו של פרט להתאגד ולפעול למען
מטרה משותפת יחד עם אנשים.

ללא האפשרות להתארגן במסגרת מפלגות
לצורך השתתפות בבחירות לא תוכל להתקיים דמוקרטיה אמיתית.

למרות החשיבות הרבה של חופש ההתאגדות,
ניתן להגבילו בתנאים מסוימים, אם התאגדות מסוימת מהווה סכנה לשלום הציבור
ולביטחונו. דוגמה לכך היא הסכנה הנשקפת מהתאגדות על בסיס של גזענות וכו''.

חופש מדת-
חופש הדת מורכב משני חלקיים עיקריים:

חופש דת-
זכותו של אדם לבחור בדת מסוימת, הדבר אמור כל עוד אין בפולחן משום פגיעה באדם אחר
או בחברה.

חופש מדת-
זכותו של אדם להחליט כי הוא אינו אדם מאמין, זכות החופש מדת כוללת את זכותו של אדם
ליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות ללא קשר לדת.

חירות התנועה- פירושה חירותו של כל אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום. ניתן להגביל או
לצמצם את חופש התנועה של אדם רק ע"י צו של בית משפט.

חופש העיסוק- פירושו חירותו של אדם לבחור לו מקצוע ומקום עבודה. רוב בני
האדם משקיעים את מרב זמנם בעבודה, הן להבטחת צורכי הקיום והן למימוש תחומי עניין
ולהגשמה עצמית. על חופש העיסוק יש הגבלות מועטות המפורשות בחוק.

הזכות לקניין!

הזכות לקניין- לרכוש- היא זכותו של אדם
לשמור רכוש שנצבר על ידו או ע"י משפחתו, ללא סכנה שרכושו ייגזל ממנו. כל מה
שיש לאדם והוא בעל ערך כלכלי נחשב לקניין. לקניין יש שני מובנים: האחד- קניין
חומרי, רכוש, והשני- קניין רוחני.

קניין חומרי- כולל רכוש כגון קרקע בית וכו''.

קניין רוחני-  כולל המצאה מדעית הרשומה כפטנט
וכו''.

הזכות לקניין היא הזכות להחזיק ברכוש
פרטי וליהנות ממנו ללא התערבותם של אחרים. אסור להיכנס לשטח הנתון בבעלות פרטית
ללא רשות הבעלים, השימוש החופשי ברכוש מבטא חירות אישית, מקנה ביטחון ומספק את
צורכי האדם.

הזכות קובעת כי הקניין שייך לאדם מסוים
וכל אחד חייב לכבד זכות זו. אדם יכול להעביר זכות זו לאחרים ע"י מכירה וכו''.
לאחרים אסור לפגוע בזכות זאת ללא רשות.

גם למדינה אסור לקחת מאנשים את רכושם
הפרטי, לפגוע בו, להשתמש בו או להגביל את השימוש בו.

בדומה לזכויות אחרות, גם זכות זו אינה
מוחלטת והיא יכולה להתנגש עם זכויות אחרות. לכן המדינה יכולה לפגוע בזכות זו אך
ורק עפ"י חוק. מאחר שהזכות לקניין היא זכות טבעית, ההפקעה מחייבת מתן פיצוי
לנפגע.

תקצירים נוספים אודות הזכויות הטבעיות זכויות היסוד