המדינה הדמוקרטית הגדרות וגישות

מיקוד חורף תשס"ז 2007    פרק ב' – המדינה הדמוקרטית: הגדרות וגישות! התרגום המילולי של המונח היווני דמוקרטיה הוא: דמוס – עם, קרטוס – שלטון, כלומר שלטון העם. מדינה שבה משמעות הדמוקרטיה היא צורת ממשל, הדמוקרטיה פועלת רק במובן הניהולי הפורמלי. במדינה מיושמים רק העקרונות ההכרחיים לקיום המשטר הדמוקרטי, כמו: שלטון העם, הפרדת רשויות, קיום בחירות דמוקרטיות בפרקי זמן קבוע, התמודדות בין שתי מפלגות לפחות, קבלת הכרעות עפ"י עקרון הכרעת הרוב, קיום עקרון שלטון החוק ויישום עקרון החירות, לרבות חופש הביטוי וחופש ההתארגנות וכן עקרון השוויון בפני החוק, לרבות הזכות השווה לכולם להשתתף בבחירות, ומשקלו השווה של כל קול למשנהו במדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורח חיים, הדמוקרטיה מיושמת גם במובן המהותי: הכרה בערך הסובלנות, בעקרון הפלורליזם, בזכויות האדם והאזרח, יישומם של עקרונות וערכים אלה והגנה עליהם. בין שני קצוות אלו נמצאות המדינות הדמוקרטיות השונות. בכל אחת מהן מיושמים ומודגשים העקרונות החשובים למדינה עפ"י תפיסת הדמוקרטיה הייחודית לה. המדינה הדמוקרטית: הגדרות שונות! להלן הגדרות שונות למדינה דמוקרטית: שלטון העם, ע"י העם, למען העם.משטר המתנהל עפ"י רצון הרוב, ולכן הוא מבטא את רצון העם.משטר המאפשר החלפת ההנהגה לעיתים מזומנות וקבועות, בדרך של שלום ועפ"י כללים קובעים מראש.משטר שבו ניתנת לאזרחים האפשרות לתת ביטוי למחשבותיהם ולשאיפותיהם.צורת ממשל המבטיחה את חירותו והתפתחותו של הפרט, שהוא המרכיב הבסיסי של החברה.שיטת ממשל שבה האזרח מעורב ומשתתף בתהליכים פוליטיים ובידיו היכולת להשפיע על השלטון.שיטת ממשל שבה האזרחים והשלטון שווים בפני החוק וכפופים לו.שיטת ממשל שבה רוב בני האדם משפיעים על גורלם ברוב תחומי החיים.הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות, ולפיו נמסרת סמכות של הכרעה ליחידים תוך מאבק בין קבוצות על קולות העם.צורת ממשל המבטיחה חירויות כמו חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וחופש ההפגנה. המדינה הדמוקרטית: גישות שונות! במדינה הדמוקרטית ישנן שתי גישות: הגישה הליברלית והגישה הסוציאל-דמוקרטית. השוני בין הגישות מתבטא בדגש המושם על שני ערכי היסוד של הדמוקרטיה: החירות והשוויון, כפי שהם באים לידי ביטוי רק במישור החברתי-כלכלי. יש לציין כי בין המצדדים בשתי הגישות שוררת הסכמה לגבי המישור הפוליטי שבו חייבים להתקיים חירות ושוויון, כמו חופש הביטוי לכל, חופש ההתאגדות לכל, הזכות לכל לבחור ולהיבחר והשוויון בפני החוק. גישה ליברלית- גישה הדוגלת באינדיווידואליזם, הפרט הוא היסוד לדמוקרטיה, מושם דגש רב יותר על עקרון החירות והמימוש העצמי של הפרטים במדינה, ופחות על השוויון מבחינה כלכלית וחברתית בין הפרטים בחברה. גישה סוציאל-דמוקרטית- גישה קהילתית יותר, החברה היא ציבור שיש לו מחויבות כלפי כל הפרטים שחיים בו, מושם דגש רב יותר על חשיבות השוויון מבחינה כלכלית וחברתית בין הפרטים בחברה.   עיקר הוויכוח בין המחזיקים בכל גישה הוא על מידת מימוש עקרון השוויון החברתי-כלכלי בחברה. ויכוח זה בא לידי ביטוי במידת מעורבותו של השלטון בנעשה במדינה בנושאים כלכליים וחברתיים, בגישה הליברלית השלטון נדרש להתערב בנעשה במדינה מעט ככל האפשר, בעוד שבגישה הסוציאל-דמוקרטית השלטון נדרש להתערב בנעשה במדינה התערבות של ממש, כדי להבטיח את השוויון בכלכלי-חברתי בין אזרחים. טווח ההתערבות הוא על פני רצף. הדמוקרטיה הליברלית! בכל מדינה דמוקרטית כל פרט הוא חופשי ובעל זכויות טבעיות. בגישה הליברלית הפרט הוא המרכיב הבסיסי של החברה, ויש לייחס לו ולחירותו ערך עליון. החברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים אשר נולדו חופשיים ושווים, וזכותו של כל פרט לקבוע את סדרי חייו. בהתאמה, הממשל במדינה חייב להיות מוגבל, מכיוון שתפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על החירויות של הפרט, יש לאפשר לפרט לממש את חירותו במובן המלא ביותר של מימוש עצמי. אם השלטון לא יתערב בנעשה במדינה בתחומי החברה והכלכלה, תיווצר במדינה תחרות חופשית שתביא לניצול המרבי של הפוטנציאל הטמון בכל פרט, ולמימוש חירותו באופן הרחב ביותר. לשוויון יש חשיבות רבה במובן הפוליטי אולם במובן החברתי-כלכלי השוויון אינו נתפס כערך חשוב שהמדינה צריכה להתערב על מנת להשיגו. שיפור מצבה של החברה יבוא ע"י שיפור מצבו של כל פרט, שיפור מצבו של כל פרט ייעשה ע"י הפרט עצמו, ולא ע"י התערבות המדינה. הליברלים אינם מוכנים לפגוע בחירויות הפרט כדי לצמצם פערים חברתיים ולקדם את שוויון ההזדמנויות בין הפרטים במדינה. משום כך התערבות המדינה במישור החברתי-כלכלייא מינימלית, ונועדה אך ורק לספק צורכי קיום בסיסיים ביותר למי שאינו מסוגל להשיגם בעצמו, על מנת לשמור על כבוד האדם כאדם. הדמוקרטיה הסוציאל-דמוקרטית – הגישה החברתית! התפיסה הסוציאל-דמוקרטית מתבססת על נקודת ראות חברתית-קהילתית שבה לחברה יש אחריות ומחויבות כלפי כל הפרטים המשתייכים אליה. לכן לשוויון בין הפרטים בחברה בתחום הכלכלי-חברתי נודעת חשיבות רבה, מתוך כך שואפים המחזיקים בתפיסה זו להחיל את עקרונות הדמוקרטיה לא רק על התחום הפוליטי, אלא גם על המוסדות הכלכליים והחברתיים במדינה. אין להפריד בין התחום הפוליטי לתחום החברתי-כלכלי, מכיוון שהחירות והשוויון בפוליטיקה בלבד אינם מבטיחים לאזרח חירות ממשית ושוויון משמעותי. אלה יובטחו לאזרח רק אם הם באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים – גם החברתי והכלכלי. בחברה שאין בה שוויון חברתי וכלכלי ויש בה פערים חברתיים וכלכליים גדולים, המעמד השליט יכול להפעיל לחצים על קבוצות חלשות מבחינה חברתית וכלכלית, באמצעות הממסד הארגוני העומד לרשותו והשליטה על אמצעי התקשורת. בני השכבות הנמוכות יהפכו לנתינים צייתנים, חסרי מחשבה עצמאית, והחברה הדמוקרטית תיהפך לפעולה שגרתית או טקסית הנעדרת כל תוכן ערכי. רק "דמוקרטיה כלכלית", "חברתית" ו"קהילתית" תעניק לאזרח את העצמאות והביטחון הדרושים להשתתפות בחיים הפוליטיים. השוויון צריך להיות גם כלכלי וחברתי ולא רק משפטי פוליטי. הליברלים והסוציאל-דמוקרטים מודעים לכך שאי אפשר להשיג את השוויון ברמת החיים בלי לפגוע בחירויות הפרט במדינה, אולם בניגוד לליברלים, הסוציאל-דמוקרטים מוכנים לפגוע במידה מסוימת בחירויות הפרט על מנת לצמצם באופן ניכר את הפערים החברתיים. לטענתם, רק צמצום פערים יאפשר מתן שוויון הזדמנויות ממשי לכל פרט במדינה להתקדם בחברה ולמשש את הפוטנציאל הטמון בו. הסוציאל-דמוקרטים אינם מסתפקים במימוש שוויון במובן הפורמלי, כמו קביעת מדיניות של מתן חינוך חובה לכל הילדים, אלא הם מבקשים להשקיע השקעה נוספת מכספי המדינה באוכלוסיות חלשות ובשכונות מצוקה כדי לקדם את הילדים משכבות המצוקה, לסייע להם להשתלב במערכת החינוך הפורמלית ולאפשר להם להגיע להישגים בהתאם לפוטנציאל הטמון בהם.   לסיכום ניתן לומר שהדומה לשתי הגישות הוא הסכמה על עקרון החירות, קדושת זכויות הפרט וחשיבותן. ההבדל ביניהן טמון במידת השוויון הרצויה בחברה ובשאלה עד כמה צריכה המדינה להיות מעורבת בחברה ובכלכלה כדי לקדם את השוויון בתחומי החינוך, השיכון, הבריאות, ההכנסה ואיכות החיים

תקצירים נוספים אודות המדינה הדמוקרטית הגדרות וגישות