מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

פרק ה'' – מאפייניה של מדינת
ישראל כמדינה יהודית!

מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה היהודית
משקפים את הגישות השונות להגדרת יהדותה של המדינה, והם באים לידי ביטוי הסמלים,
במוסדות, החוקים ובהסדר הסטאטוס קוו.

מוסדות המדינה: ביטוי למדינה
יהודית!

הכנסת–
הכנסת היא בית המחוקקים של מדינת ישראל. המונח כנסת מקורו ב"כנסת
הגדולה", מוסד הנהגתי-הנהלתי שהיה אחראי על ענייני השלטון בתקופת הבית השני.
מספר חברי הכנסת נקבע ל120, כמספר אנשי הכנסת הגדולה.

הרבנות הראשית- הרבנות הראשית היא המוסד הרבני וההלכתי העליון במדינה. הרבנות הראשית
פועלת עפ"י חוק "הרבנות הראשית לישראל". החוק קובע שהרבנות הראשית
לישראל תפעל באמצעות מועצת הרבנות הראשית. מועצה זו כוללת 16 רבנים.

בראש מועצת הרבנות הראשית עומדים שני
רבניים ראשיים – רב ספרדי המכונה "הראשון לציון" ורב אשכנזי. לחברי
מועצת הרבנות הראשית יש ייצוג שווה של רבנים בני העדות השונות – שבעה רבנים ספרדים
ושבעה רבנים אשכנזיים..

כל אחד מהרבנים בתורו מכהן במשך מחצית
מתקופת כהונתו כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ובמחצית האחרת – כנשיא מועצת הרבנות
הראשית. הרבנים חייבים להתחלף ביניהם בתפקידים. בתקופת הכהונה אסור לרב האחד
להתערב בתפקודו של האחר.

הרבניים הראשיים נבחרים לתקופת כהונה בת
10 שנים, והרבנים חברי מועצת הרבנות הראשית נבחרים לתקופת כהונה בת 5 שנים. הם
נבחרים ע"י גוף בוחר המורכב מנציגי ציבור דתיים ולא דתיים.

כמוסד ממלכתי, תקציב הרבנות הראשית נקבע
במסגרת תקציב המדינה.

תפקידי מועצת הרבנות הראשית:

§        
מתן תשובות וחוות דעת
בענייני הלכה לשואלים בעצתה.

§        
פעולות לקירוב הציבור
לערכי תורה ומצוות.

§        
מתן תעודות כשרות
למפעלים ולמוסדות ציבוריים ופיקוח על יבוא בשר כשר לארץ.

§        
מתר כשירות לכהן
כדיין, כרב עיר, כרב רושם נישואין.

§        
עשיית כל פעולה
הדרושה לביצוע תפקידיה ואינה אסורה על פי החוק.

הרבניים הראשיים סבורים שמתוקף תפקידם
עליהם לנקוט עמדה גם בנושאים ציבוריים המצויים על סדר היום הציבורי, לרבות נושאים
השנויים במחלוקת כמו סוגיית השלום, מיהו יהודי ונושאים אחרים הקשורים ליחסי דת
ומדינה.

הרבנות הראשית מוכרת כסמכות הלכתית
עליונה ע"י רוב הציבור הדתי הלאומי, אולם הציבור החרדי אינו מכיר בסמכותה
ההלכתית של הרבנות הראשית לישראל, ויש לו מוסדות אחרים המחזיקים בסמכות הלכתית
עליונה.

בתי הדין הרבניים- מערכת בתי הדין הרבניים היא מערכת שיפוט דתית הפועלת מתוקף חוק הכנסת
"חוק שיפוט בתי דין רבניים". בתי הדין הרבניים דנים את הבאים בפניהם עפ"י
חוקי ההלכה היהודית. לבתי הדין הרבניים יש הסמכות לדון בנושאי המעמד האישי. סמכות
זו היא ייחודית לדון בנושאי נישואין וגירושין, אולם בנושאים אחרים, כגון צוואות
וירושות, בתי הדין הרבניים דנים רק במקרים שבהם שני הצדדים בדיון מסכימים לקיים את
הדיון המשפטי בבית הדין הרבני.

מעמד בתי הדין הרבניים הדנים עפ"י
דיני ההלכה הוא כמעמד בתי המשפט הרגילים הדנים עפ"י חוקי המדינה. הם נתונים
לפיקוח וביקורת. לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) יש זכות להתערב בהחלטות בתי
הדין הרבניים, במקרים שבהם הדיינים בבית הדין הרבני דורשים עונש מאסר, הם זקוקים
לאישור מבית המשפט המחוזי ומהיועץ המשפטי לממשלה.

הדיינים, המכהנים כשופטים בבתי הדין
הרבניים, מתמנים ע"י ועדת מינויים המורכבת מנציגי הרבנות הראשית, הממשלה,
הכנסת, חבר הדיינים ולשכת עורכי הדין.

עפ"י חוק הכנסת, לכל אחת מהעדות
הדתיות בישראל יש בתי דין דתיים הפועלים עפ"י חוקי הדת שלהן: בתי דין שרעיים
למוסלמים, בתי דין לדרוזים ובתי דין כנסייתיים לנוצרים.

מועצות דתיות- המועצות הדתיות פועלות מתוקף "חוק שירותי הדת היהודיים".
השירותים שהמועצות הדתיות מספקות הן:

שירותי רבנות, רישום ועריכת נישואין,
פיקוח על שחיטה כשרה, פיקוח על כשרות המזון, שירותי הקבורה באמצעות חברות קדישא,
הקמתם והחזקתם של מקוואות, תמיכה בהקמתם ובהחזקתם של בתי כנסת, מתן הדרכה לזוגות
צעירים לקראת נישואיהם, שיעורי תורה לבני מצווה לקראת טקס בר המצווה. כמו כן
המועצות הדתיות מסייעות לנזקקים באמצעות מפעל "קמחא דפסחא" – חלוקת
מוצרי מזון בסיסיים לנצרכים לקראת חג הפסח.

בתחום פעילותן של המועצות הדתיות יש גם
נושאים שנויים במחלוקת, לדוגמא: מעורבות במאבקים נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת
ונגד פתיחת מסעדות ובתי עינוגים בשבת, הענקת תעודת כשרות ופיקוח על כשרות.

במועצה הדתית צריך להיות ייצוג לכל
הגופים המקבלים שירותי דת ברשות המקומית. הרכב המועצה הדתית נקבע על ידי שלושה
גורמים: הרבנות המקומית ממנה 10% מחברי המועצה, משרד הדתות ממנה 45% והרשות
המקומית ממנה 45% מחברי המועצה.

משרד הקליטה- משרד הקליטה אחראי על קליטתם של העולים היהודים בארץ בתחומי תעסוקה,
מגורים, חברה ותרבות. זאת, בתיאום עם שאר משרדי הממשלה העוסקים בתחומים אלו.

הסוכנות היהודית- מוסד המקשר בין ישראל לעם היהודי בתפוצות. בכך בא לידי ביטוי עצם היותה
של מדינת ישראל מדינת העם היהודי. הסוכנות הוקמה ב-1929 כגוף המאחד את כל הגורמים
היהודיים שפעלו להקמת הבית הלאומי היהודי בישראל, והייתה לזרוע המבצעת של ההסתדרות
הציונית העולמית וייצגה את העם היהודי בפני ממשלת המנדט הבריטי. עם הקמת המדינה
נכרתה אמנה בין ממשלת ישראל ובין הסוכנות היהודית. באמנה זו הוגדר תפקידה של
הסוכנות היהודית ומעמדה עוגן בחוק "מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות
היהודית לארץ ישראל". תפקידיה לדאוג ל: התיישבות, ארגון העלייה בתפוצות,
העברת העולים ורכושם לארץ, תמיכה במוסדות תרבות, חינוך, מדע, ספורט ועוד.

משרד הדתות- משרד הדתות אחראי לאספקת שירות דת לבני כל הדתות בישראל: ליהודים,
למוסלמים, לנוצרים, לדרוזים, לשומרונים ולקראים. סמכויותיו של משרד הדתות הם:
פיקוח על המקומות הקדושים, פיקוח על הכשרות במוסדות ציבור, פיקוח על רושמי נישואין
וגירושין, בנייה ותיקון של בתי הכנסת ומסגדים, הקצבת כספים לתמיכה במוסדות תורה.
המשרד אחראי על המינהל והתקציב של המועצות הדתיות וכן על מינוי 45 מחברי המועצות
הדתיות ברשויות המקומיות. משרד הדתות יוזם חקיקה בנושאי דת ואחראי לביצועם של
החוקים באמצעות תיקון תקנות.

ניתן לראות במשרד זה מאפיין של מדינה היהודית,
משום שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותים לבני הדת היהודית. תפקידו של משרד הדתות לספק
שירותי דת לכל הדתות בישראל.

קרו קיימת לישראל (קק"ל)- קק"ל הוקמה ב1901 ע"י ההסתדרות הציונית העולמית כמוסד המופקד
על רכישת אדמות בארץ ישראל, הכשרתן, פיתוחן והכנתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת
המדינה היה הדגש בפעילות קק"ל לפיתוח ההתיישבות היהודית – הכשרת אדמות והכנתן
להתיישבות. בידי קק"ל הופקדו גם פעולות הייעור בישראל. בשנת 1960 נכרתה אמנה
בין ממשלת ישראל לבין קק"ל, ובמסגרתה הופקדו כל אדמות הלאום ואדמות קק"ל
(כ-90% מאדמות המדינה) בידי מינהל מקרקעי ישראל.

לפי סעיף המטרות המופיע בתזכיר שאושר
בידי שר המשפטים עפ"י חוק הקק"ל, נקבע כי מטרות הקרן הקיימת הן לקנות
קרקעות, לרכוש קרקעות בחכירה ובחליפין וליישב יהודים על הקרקעות והנכסים האמורים.
אדמות קק"ל מיועדות ליהודים בלבד.

תקצירים נוספים אודות מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית