דוד בן גוריון ביוגרפיה של דוד בן גוריון- דוד בן גוריון חי בין השנים 1973-1886: דוד בן-גוריון נולד בעיירה פלונסק בפולין (רוסיה הצארית) בי"ז בתשרי תרמ"ז, 16.10.1886.
1906 - עלה
לארץ והחל לעבוד כפועל חקלאי במושבות העבריות הראשונות.
1912 - למד משפטים בתורכיה, מתוך כוונה להיבחר לפרלמנט התורכי כנציג היישוב העברי בארץ ישראל.
1915 - גורש מהארץ בפקודת השלטון העות''ומני, נסע לארצות-הברית, שם פעל במסגרת ארגון "החלוץ".
1918 - התנדב לגדודים העבריים במסגרת הצבא הבריטי.
1919 - חזר לארץ עם הגדודים העבריים.
1921 - נבחר לתפקיד מזכיר ההסתדרות הראשון.
1935 - נבחר ליו"ר ההנהלה
הציונית והנהלת הסוכנות היהודית.
ה'' באייר תש"ח, 14 במאי 1948 - הכריז על
הקמת מדינת ישראל.
1949 - נבחר לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, הראשון במדינת ישראל.
1953 - התפטר מהממשלה והצטרף כחבר לשדה בוקר.
1955 - נקרא לשוב ולכהן כשר ביטחון ואחר כך גם כראש ממשלה.
1963 - התפטר מהממשלה ושב להתגורר בקיבוץ שדה בוקר.
ו'' כסלו תשל"ד, 1.12.1973, הלך לעולמו ונקבר במדרשת שדה בוקר.
איך הוא הפך למנהיג? דוד
גרין עלה בשנת 1906 לארץ בין חלוצי העלייה השנייה . מרבית העולים היו צעירים כמוהו. חלשים בגופם וחסרי כל ניסיון בעבודת כפיים. דחפה אותם אמונה עזה בהגשמה המעשית של הציונות על-ידי שיבה והשתרשות באדמת הארץ. דוד היה צעיר מסוגר, ממעיט לדבר ונרתע מלחלוק הרהורים עם זרים, אולם הלהט האצור בו השתפך במכתבים הנרגשים שהיה כותב לאביו ולחבריו. במכתבים היה מרבה בתיאורים מרהיבים של
ארץ ישראל הקסומה שנתגלתה לעיניו. את לילו הראשון ישן תחת כיפת השמים " מי יישן ליל ראשון בארץ?"תחושת השיכרון לא נמוגה גם מול המציאות הקשה של ארץ ישראל. עם בוקר התייצב דוד גרין לעבודה יומית בפרדסי פתח-תקווה. זו הייתה עבודה מפרכת, אולם הסיסמא של "כיבוש העבודה" מידי הערבים לידי היהודים דרבנה אותו ואת חבריו. דוד הכשיר קרקע, סיקל אבנים, הוביל זבל, כרה תעלות ונטע עצים. העבודה הקשה לא הכריעה אותו, אך שוב ושוב נפל למשכב בגלל מחלת הקדחת. לא פעם טעם גם את טעם הרעב. מאוחר יותר החליט לחיות ולעבוד בגליל. קבוצה של תשעה אנשים ודוד גרין בתוכם, צעדו שלושה ימים עד שהגיעו לסג''רה. לדוד הייתה העלייה לגליל כמו עלייה שנייה לארץ. חבל זה שהיה רחוק, לא היו בו כמעט מושבות, ובעלי בתים יהודיים, הייתה בו סכנה מתמדת של כפרים ושבטים ערביים עוינים. אולם כאן בגליל יכלו החלוצים להגשים מטרות נוספות שחרטו על דגלם חוץ "מכיבוש העבודה" והן "כיבוש האדמה" כלומר להקים ישובים ולעבוד את אדמת הארץ ולא להיות שכירים של בעלי בתים אחרים, וכן "כיבוש השמירה" – כלומר היכולת להגן על עצמם במו ידיהם ולאחוז בנשק. דוד גרין הגיע לסג''רה שהייתה מושבה קטנה של בתי אבן, בה חיו כמה עשרות איכרים והייתה מוקפת כפרים ערבים עוינים. כאן מצא דוד את ארץ ישראל שאהב: "פה ראיתי – האדמה היא עברית, הפועלים עבריים, העבודה עברית, הילדים מדברים עברית. אמרתי לעצמי – זוהי ארץ ישראל! ואהבתי זאת". נוסף על כיבוש העבודה והאדמה הייתה סג''רה בין המושבות הראשונות לכיבוש השמירה. בתום מאבק ארוך הצליחו דוד וחבריו להדיח מתפקידו את השומר הצ''רקסי שהיה מופקד על השמירה ולהעביר תפקיד זה אליהם. משגדל הישוב העברי ותנועת הפועלים, גברו ההתנגשויות עם הערבים ועם השלטון התורכי, גדל הצורך בהגנה משפטית על הישוב לכן נסעו דוד בן גוריון וחבריו יצחק בן צבי וישראל שחט ללמוד משפטים באוניברסיטה של קושטא (איסטנבול). במלחמת העולם הראשונה הואשמו דוד בן גוריון ויצחק בן-צבי באי-נאמנות לתורכיה והם הוגלו לאלכסנדריה. משם יצאו שני החברים לארה"ב. בשבת 1917 נשא דוד בן גוריון לאישה את פולה מונבז, פעילה ב"פועלי ציון". בשובו לארץ התמסר דוד לפעילות ציבורית והיה ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ומבין ראשיה כל שנות קיומה. הוא היה גם נציג ההסתדרות של התנועה הציונית והישוב. בקונגרס הציוני ה – 19 בשנת 1935 נבחר לראש ההנהלה הציונית לראש הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים. הוא ייצג את הישוב היהודי בפני ועדות החקירה השונות שבאו לארץ בקשר לסכסוך היהודי-ערבי. הוא ביקש להקים מדינה יהודית לפחות בחלק מארץ ישראל כדי להגשים את הציונות. הוא ניסה להגיע להסכם עם מנהיגים ערביים על הקמת שתי מדינות בארץ, אך ללא הצלחה. לאחר שנתקבלה ב – 29 בנובמבר 1947 ההחלטה במליאת או"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל עמד בן -גוריון בראש הפעולה המדינית והביטחונית להגשמת ההחלטה. הוא הכין את המדינה המדינה ולהדיפת הצבאות של המדינות הערביות שפלישתם לארץ ישראל הייתה צפויה. בן גוריון לא נרתע גם מהחלטתו להכריז על כנון המדינה במועד שבו עמד להסתיים המנדט הבריטי ה'' באייר תש"ח 11 במאי 1948 . הודות להנהגתו הנחושה נצחה מדינת ישראל במלחמת העצמאות (1947-1949) את צבאות ערב. עד שנת 1954 היה ראש ממשלה ושר הביטחון. אחר כך
פרש לשדה בוקר שבנגב ועבד בו בדיר. בשנת 1955 חזר לראשות הממשלה ובשנת 1963 פרש סופית. מאוחר יותר פרש ממפלגתו וייסד מפלגה חדשה "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י)
ולאחר שרפ"י התאחדה עם מפא"י בשנת 1968 עמד בן-גוריון בראש "הרשימה הממלכתית". מאוחר יותר פרש מן הכנסת ומן החיים הציבוריים והתרכז בהכנת יומניו לדפוס. הוא פרסם ספרים רבים, מאמרים וזכרונו. בן- גוריון זכה להערצה רבה הן בעם היהודי והן בעולם כולו. הוא נחשב בין גדולי האישים היהודיים בתולדות עם ישראל.
תקצירים נוספים אודות דוד בן גוריון