יום ירושלים – העיר חוגגת בכל תפארתה!

עברו שנים מאז מלחמת ששת הימים, ובתקופה הזו איבדנו את הרוח הציונית, את הביטחון שלנו בכוחה הצבאי והפוליטי של המדינה, ומפתיע איך בכלל אנחנו עדיין חיים על האדמה הזאת. הורדנו את ראשנו, השתקנו את גאוותנו.

אנו מודים, כי לאחר כל המאמצים, אין בידינו נוסחה או שיטה, שתבטיח לנו את יישומו של האיחוד, השלום והביטחון. כל מה שבנינו נחרב, כל מה שהסתמכנו עליו לא הוכיח את עצמו. וכן, ירושלים אינה מאוחדת כמו שחלמנו.. אירוני, אנחנו רוצים איחוד ירושלים, כשבתוך העם שוררת שנאה ומחלוקת. לעולם לא יהיה "שלום בית", אם "בני בית" לא חיים בשלום ביניהם.

אבל חכם מי שיודע להפסיד וללמוד משגיאותיו! דווקא מתוך הנפילה בכל התחומים, והכי חשוב בלבנו - מתרקמת בנו ההבנה, כי אנחנו מתפרקים ונמצאים תחת סכנה, ולא רק אנחנו, עם ישראל בארצנו, אלא כל האנושות בעולם כולו.

אם נלמד מהטעויות שעשינו, ונזהה את הבעיה, נוכל גם לפתור אותה..

והעניין הוא, שאותו איחוד וגם השלום, האהבה וכל הטוב שרק תוכלו לתאר לעצמכם - נמצאים מעבר לדאגה לעצמי ולקרוב לי, מעבר לרדיפה אחרי "מה טוב לי" ו- "מה נעים לי"...

נשמע מוכר? הרי בזה אנחנו עסוקים כל היום – לברוח "מהמקל" (הצרות) ולחפש את "הגזר" (טוב ונעים), ולא רואים שום דבר מעבר, מעוורים לגמרי על ידי האגוצנטריות שלנו.

ומחוצה לנו עולם שלם.. סובל ומתפתל מכאבים, ואולי זקוק לעזרתנו, וכך גם עיר ירושלים הנקרעת לגזרים. היום מתגלה לעינינו כל הקשר בינינו עם כל העולם, ההשפעה שלנו על הטבע.. הייתכן, שגורם לכל הצרות זה העיוורון שלנו? הסירוב שלנו לראות ,כי אנחנו בורג במכונה גדולה? וכל אחד ואחד על ידי הדאגה רק לעצמו, מפספס את טובת הגוף כולו, שהוא מהווה חלק בלתי נפרד ממנו?