הצבא במלחמת לבנון השניה

הצבא במלחמת לבנון השניה
ישראל יצאה למלחמה מבלי להיות נכונה לשלם את מחיר המלחמה. בדרג המדיני והממש"ק מדיני צבאי.
הצבא לא היה מוכן בזירת הלבנון,הוא לא נערך לפני שפרצה המלחמה,ובשלבים הראשונים של המלחמה לא ניהל נכון את הלחימה, לא לקח בחשבון שאת הפגיעות המתמשכות על האזרחים.הצבא לא מיצה את הכוחות שהוקצו לו,פעל רק לפינוי נפגעים ולפינויים,בצורה שמנעה ביצוע משימות וחתירה לניצחון.
 המלחמה (מלחמת לבנון השניה)
ישראל סימה את המלחמה ללא ניצחון חד משמעי.חוסר הפנמה בקרב כל דרגות הפיקוד ,שמדובר במצב מלחמה, וישנם כללים שונים מאלה של ניהול פעילות ביטחון שוטף,בעוצמה גבוהה..
חוסר הפנמה גם בדרג הצבאי והמדיני ,אלה שמקבלים את ההחלטות, שתרמו גם כן לתוצאות המלחמה.
מטכ"ל ( המטה הכללי)
 המטכ"ל פעל על פי שעון הפעילות אולם בדרך הניהול נמצאו מספר ליקויים וחולשות שתרמו לכישלון  במלחמה ותוצאותיה מבחינה צבאית.
לא גובשה תפיסה אסטרטגית כוללת של המלחמה, הפקודות לא היו ברורות, לא היה שיח ברור ומכוון בין המטכ"ל לבין פיקוד צפון, לא הייתה עקביות בעבודת המטכ"ל לבין פיקוד צפון,לא הייתה שליטה ובקרה מספקת,,לא לומדו הלקחים משלבי המלחמה הראשונים, לא היה מיצוי וניסיון של חברי המטכ"ל, חלק מחברי המטכ"ל לא עמדו על דעתם או תבעו דיון ברור והכרעה.
המטכ"ל לא הקפיד על נוהלי עבודה ועל העקרונות של פעולה שהיו מקובלים בצה"ל,שהיו אמורים לתת מענה לסוג כזה כפי שהתעוררו במלחמה.
הערכה מודיעינית
 לא היה דיון מסודר בהיבטים המודיעיניים והערכה לגבי הזירה הלבנונית, ובהשלכות של הערכות אלו לפעולה ישראלית.
מוכנות הצבא למלחמה
ליקוי בולט היה בהיערכות המטכ"ל למלחמה בזירת לבנון, לא התגבשה תוכנית מבצעית מעודכנת, למטכ"ל היו תוכניות של פקודות מבצע מוכנות בעיקר בחיל האוויר ובחיל הים, למקרה של התלקחות בחזית לבנון, אבל לא מספיק כדי לנהל מלחמה אחת לאורך זמן וגם לצמצם את מטחי הטילים שהועפו לעבר מדינת ישראל.
מפקדת עוצבת האש ומספר יחידותיה נמצאו בכשירות נמוכה, וחלקם היה לא כשיר.
חטיפת גלעד שליט
חטיפת גלעד שליט בגבול רצועת עזה היה להדליק אור אדום למפקדים בשטח, ולממונים עליהם, התבקשה ערנות התבקשו ביקורות פיקודיות ואוגדתיות, נדרש היה להקפיד על קיום נהלים ופקודות אבל זה לא נעשה בפועל,קהילת המודיעין לא הצליחה לספק התרעה ממוקדת לגבי החטיפה. אירוע החטיפה היו ללא ספק כישלון מבצעי צורב במיוחד. חומרת הכישלון גדלה הן בשל הצפייה המתמדת לאירוע חטיפה בגזרת האוגדה והן בשל הסמיכות לחטיפת גלעד שליט והן בשל התוצאות המרחיקות לכת של האירוע.
אי אפשר להצביע על סיבה אחת שגרמה לכישלון צה"ל ולהצלחת החטיפה של החיזבאללה. מדובר בשרשרת סיבות ותקלות לאורך שנים, כולל הצטברויות של תקלות מבצעיות ביום החטיפה עצמו.
פיקוד צפון
מפקד הפיקוד נמצאה בלתי מוכנה, התוכניות האופרטיביות לא היו מגובשות בין המטה הכללי והפיקוד, היו כנראה גם פערי הבנה על מתווה ניהול המלחמה ועל צורת הערכות נכונה בין המטה הכללי לבין מפקדת הפיקוד.המעבר משלב לשלב נעשה כצורך מבצעי מתגלגל לאור אי השגת היעדים שהוגדרו בשלב קודם.למרות העבודה המקצועית המסודרת ולמרות מסירות המפקדים והלוחמים היחידות שלחמו במסגרת הפיקוד לא ביצעו את עיקר המשימות שהוטלו עליהם.
חיל האוויר
 לחיל האוויר היו הישגיים מרשמים, וזאת על סמך תכנון מוקדם וקפדני, הוא פגע פגיעה מדויקת במאגר האסטרטגי של רקטות לטווח ארוך ובינוני של החיזבאללה.
חיל האוויר גילה יכולות בפגיעה במשגרי רקטות מטווח בינוני וארוך, מיד לאחר שנעשה בהם שימוש.
חיל הים
 ניתן היה למנוע פגיעה בסטי"ל " חנית" אם היו פועלים על פי עקרונות מבצעיים. הפגיעה ,והנזק הרב היה כתוצאה של שרשרת כשלים שהתנהלות תקינה היה צריכה למנוע אותן.
בינת ג'''' בייל
הקרב הראשון והמשמעותי הראשון במלחמה,בו התבצע הניסיון הראשון לבצע מהלך קרקעי רחב יחסית,וזאת עם כוונה לגרום לתוצאה שתשפיע על המערכה ותוצאותיה.
המבצע לא תרם תרומה ממשית או עקיפה לשינוי פני המלחמה, ויצר תסכול.
הבלבול שהוקרן מלמעלה חדר לכול שכבות הפיקוד והשליך ישירות על הביצוע, כל זאת ,למרות הגלויים הרבים של גבורה ומסירות נפש של הלוחמים.
מבצע שינוי כיוון
" מבצע שינוי כיוון 11" היה  אמור להיות מהלך קרקעי רחב וגדול שישנה מן היסוד את המציאות בדרום לבנון, ואת הדימוי המבצע מבחינה צבאית.
במבצע נפלו 33 לוחמים ונפצעו רבים.