שתיקת הכונסים=חיילים אלמונים בלי מדים,וסביבנו אימה וצלמוותכולנו גויסנו לכל החיים, משורה משחרר רק ה

http://www.2all.co.il/web/Sites/yeshmeyesh/
29.4.01 המוצל"פ מודיע:   שאין לו סמכות לדון בבקשה להשהיית הפינוי,
"כי הסכמתי "כביכול" במחוזי להתפנות".
      (ראה 25.3.01 ו – 26.3.01 ו – 27.3.01 ) האם המוצל"פ לא מבין את
החלטת המחוזי?, הרי לא ייתכן שהכונס לא מבין.
משלא נעתר הכונס לעו"ד גיא רוזנברג לזיכרון דברים חתום,
הכונס בעצם מעל באימון שניתן לו ע"י בית משפט והבנק.
      ואני הפסדתי בגלל תעלולי הכונס הזדמנות למכור ב 690.000 $ .
ומדוע ההוצל"פ לא הודיע לנו מיד כי אינו רשאי לעכב הפינוי
והיה נותר לנו זמן לפנות למחוזי.
      (ראה 23.4.01 ) המוצל"פ מעביר הבקשה שלי לתגובת הכונס תוך 7
 ימים. והכונס לא מתייחס למוצל"פ ומבצע בנו פינוי
      ברם סמכות לא לבדוק ולא לשאול ולא לחקור כדבעי יש לו להוצל"פ גם יש.
 
 
 החמס בכל פושה ולחייב אין פֹה פוצה.
 
30.4.01 עוד בקשת פינוי:   שההוצל"פ מאשר לכונס. והיכן דרישת ההוצל"פ מ 24.12.00 כי
            "הכונס ישלח לחייב העתק מכל בקשה שהוא יגיש לתיק". NADA
 
יכול להיות שבמקרים מסוימים זה לוקח זמן, אבל כשלקוח פונה לוועדה אנחנו מפסיקים את כל ההליכים. לזה אני מתחייב. (ישראל סגל20.5.02 בכנסת)
6.5.01.משפחתי שאהבתי. "אדמה", ניסיתי. "בית", סליחה.
"ביתו של אדם , מבצרו."כתב מרטין בובר על "האדמה", " אחראית היא לאשמתו של האדם הבא ממנה ודבק בה. מחוברים הם זה עם זו אם לששון ואם לאסון, היינו באופן כזה שהאדם הוא שגורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה, ושוב היא נעשית גורלו"
בתורה ," וייקח ה'' אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה:
בעולמנו דהיום, בית הנו רכוש נדלן, אנשים גרים בו, מוכרים אותו, שוכרים, קונים וכדו'', הבית כבר אינו מבצר, אינו גורל, וכל "צ''ונמי" טורפו.
מכתב ששלח צ''יף אינדיאני של שבט סוואדמיש בסיאטל ב-1855 לנשיא ארה"ב. הוא התייחס לבקשה שהפנה אליו הנשיא, לקנות את אדמות השבט. וכה כתב הצ''יף בין היתר,
"אם את השמים וחום האדמה אפשר לקנות,
באיזה שוק נמכור את ברק המים ורטט האוויר?  אצלנו פה אפילו מחטי האורן קדושים בזיכרון". – ובארץ הקודש, ביתו של אדם, חורבנו.
ניסיתי  הכול שאני יודע ושל יועצים מזדמנים, על מנת לא להיות מושלך ככלב מביתי אשר במו ידי ובדם לבי הקמתי במשך דור. זה הבית שאמר עליו אבא ז"ל  ארמון שלמה המלך, זה גם הבית שמעולם, לא ממש אהבת, רעייתי האהובה. ולבני ביתי  לא הייתה הגאווה והיכולת לצאת מעורם לעמוד על רגליהם ולמנוע את ההשפלה שאני אביהם, עובר,  ומאשמים אותי בהתנהלות של ימי האבות, ולא בהיגיון של ימינו. היום שחרב הכונס מונחת על צווארי, ובניי ואשתי עומדים לחדול, כך אשתי מזמרת בימים קשים אלו ,ומשום שאני אוהבם , וכמי שכול חייו רק לתת ידע, לא נותרה בידי אלא הברירה היחידה ,  שיימכר תחת חרב הכונס שאינו יודע רחם. במחיר פחות מ- 50% מערכו , ולשלם חובי לבנקים העושקים ולכונס הרשע ולאחרים, ולצאת לנדוד. אולם איני יכול לשאת את התנהלותם, בראש ובראשונה של בני ביתי ומאחר ודרכי נכשלה בעיניהם, לא נותר לי אלה להתרחק מהם. אוהב אתכם , לא מבין אתכם , לכן אני הולך לדרכי, ללמוד היכן טעיתי.
חיילים אלמונים בלי מדים, 
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,   
משורה משחרר רק המוות.