הנושא המרכזי: בחינת החריג בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, מההיבט של הוכחת קיומה של מניע וסיבה מהותית אחרת מאשר אפליה
מטעם מין להצדקת השוני בשכר.
הצדדים המתדיינים: התובעת: מרסל אבוטבול עובדת יחידה במח'' עיבוד שבבי במפעל למוצרי צנרת.
המשיבה: חב'' הבונים, מוצרי צנרת בע"מ
נסיבות המקרה:
העובדת מועסקת כאישה היחידה במח'' עיבוד שבבי במפעל. שכר העובדים נגזר מן מהדרגה של כל עובד ועובד.
בהסכמת הצדדים מונה מומחה שיחווה את דעתו על נסיבות המקרה: דרגה, ושכר בהשוואה לעובדים אחרים במח''. – המומחה את טענת התובעת אודות אפליה, מאחר וההפרש בשכר נובע מהערכה אובייקטיבית לגבי עבודת התובעת.
בימ"ד סקר את חשיבות עקרון השוויון בשיטת המשפט בישראל.
טענת התובעת: שהיא מבצעת עבודה שווה לעבודתם של יתר העובדים במח'' אולם השכר
המשולם לה נמוך משכרם של עובדים אחרים שרמת הכשרתם והוותק שלהם שווים ונופלים מזה של התובעת- הנהלת
המפעל נוהגת בה באפליה. המומחה אינו
טענת המשיבה: העובדת אינה מקצועית ומיומנת ולכן שכרה נמוך יותר, אך שווה לשכר של עובדים המקבילים להכשרתה וטיב עבודתה:שוני בהכשרה, המכונות, וכו''
סלע המחלוקת: האם בנסיבות של עבודה שאינה שווה נעשתה "עבודה שווה בעיקרה"?
החלטה: בי"ד לעבודה דחה את תביעת העובדת.
לדעתו היה שוני אובייקטיבי בין עבודתה של העובדת לבין עבודתם של יתר עובדי המח'': מכונות, הכשרה ולכן אינם עושים עבודה ה"שווה בעיקרה" .
אי יכולת זו משפיעה בהכרח על אפשרות שיבוצה של העובדת במשימות מגוונות בהתאם לצרכי המפעל ומכאן שנגזרת גם הדרגה ובהתאם השכר המשולם לה .