על הסובייקט היהודי באמנות ישראלית , אינטרטקסטואליות באמנות, עיסוק בזהות, פרוק וכינון הסובייקט באמנות ישראלית בת זמננו ניכר, מזה זמן, העיסוק בזהות, ובפרט בחיבור בין יהדות לישראליות. . לפי צור, דירקטור ושפי, בולטים סמלים, מוטיבים ואלמנטים יהודיים בתערוכות שהוצגו בשנתיים האחרונות. הן עוסקות בפרוק או כינון הסובייקט תוך יצירת זיקות שונות בין ישראליות, יהדות, גלותיות ואנטישמיות. אלמנטים דומיננטיים במיצגים הם פרטי יודאיקה, סמלים כיהודי הנודד והיהודי הנצחי, <<<שלושה רבנים, וכן ארבעה בנים כמו גם רמיזות נוספות, טקסטואליות ופלסטיות להגדות עתיקות. התמה האנטישמית נוכחת בשילוב יסודות מקריקטורות מסוג זה וכן בעצוב המשלב צבע ולעיתים אף טלאי צהוב, לעיתים גם המילה JUDE, ומגן דוד. תמות שכיחות הן שיכפול הזהות, ושיבושים שונים במיניות היהודית (בין האמנים: גיא זילברמן, ליאור ווטרמן, יוסף קריספל, זויה צ'רקסקי, דוד וקשטיין ורועי רוזן המשתמש בזהות הממשית/ מומצאת של ז'וסטין פרנק), כך גם בתערוכה של זויה צ'רקסקי "קולקציה יודאיקה" <רישום, פיסול, ציור ועיצוב, גלריה רוזנפלד תל אביב חורף 2003 > היא מתמקדת בחבור בין ישראליות, יהדות, גלותיות ואנטישמיות מבחינה מתודית נמצא חבור בין יצירתיות לחבורים וירטואוזיים בין הקישוטי למזויע למשל: בתוך ויטרינות מונחים "תכשיטים" מעוצבים מאלמנטים קבועים של טלאי צהוב, המילה JUDE, ומגן דוד. וכן: ציור שמן "שלושה רבנים" ועניינו דרכי עיצוב אדם ביהדות. ביניהם רש"י שהתיר לצייר דמות ללא תוי פנים והוא מאוייר ללא עיניים, ר' מאיר בן ברוך שאסר לצייר פנים, ודמותו , בהתאם, היא ללא ראש. הרב השלישי הוא יהודה בן שמואל החסיד, שאסר לחלוטין לצייר אדם, והמיוצג במתאר דמות המכיל צפורים: הסגנון – איקונה ביזנטית, רקע מוזהב עם צפורים ה"שולח" קונוטטיבית להגדתך ראשי הצפרים מימה"ב. צ'רקסקי מרבה לעסוק בהיבטים שונים של תרבות יהודית ורוסית . בעבר ציירה את "הגדת אאכן" <<מחוה להגדת ראשי הצפורים ולהגדה של ליסיצקי , בסגנון שמזכיר גם את האוונגארד הרוסי (מלויץ' והסופרמטיזם) של תחילת המאה ה 20. בולט אלמנט של שיכפול: בעבודתה "טרוריסטים יהודים" היא מציגה את שתי הדמויות – הרשל גרינשפן ופאני קפלן – עם פנים זהות <<<ביקורות: דירקטור, רותי, "מיהי יהודיה", תרבות העיר תל אביב 9 בינואר 2003 , סמדר שפי "על ארבעה בנים ובובת וודו"הארץ הארץ 21 בפברואר 2003 תמות של שיכפול וטרנסקסואליות או אנדרוגיניות אמנים שעוסקים בשואה רועי רוזן דוד וקשטיין – בקריקטורות אנטישמיות רועי רוזן מציג ציור של ציירת <<<מומצאת>? ז'וסטין פרנק, פעם עם פנים נשיות ופעם עם פנים גבריות, פעם כאשה לבנה ופעם כשחורה – טישטוש הגבריות היהודית, מוטיב ה"יהודי הנצחי<<< עוד בקטגוריה זו תערוכתם של גיא זילברמן, ליאור ווטרמן ויוסף קריספל "הללויה" מ<גורדון תל אביב פברואר 2003, שם ניכר אלמנט פוסט-מודרני המכונה פסטיש : שם תערוכה "הללויה" מכיל אלמנט
דתי שמוסחר עד ללא היכר <כגון, בהגרלה ששווקה תחת שם זה והציעהפרס בן 50 מיליון שקל ל"הגשמת כל החלומות ">: התערוכה עושה שימוש בתכנים יהודיים ובסטראוטיפים ומוטיבים אנטישמיים כ"קליפה"עד כדי הצגת המסר של הפנמת אנטישמיות בקרב יהודים. גיא זילברמן מציג שתי דמויות וודי <אלן , המייצגת
יהודי חסר בטחון עצמי שכל ההצלחה בה זכה בעולם אינה מהווה פיצוי על כך > האחת – שיקוף דמות היהודי ה"שחור" <בלבוש אורתודוכסי חרדי עם שטרימל וקפוטה, ה"אחר", הזר והמוזר כפי שהוא משתקף בעיני ההרים ה"גויים" של בת זוגו בסרט "הרומן שלי עם אנני, 1979, והשניה כאשה המטילה מימיה. בדומה לכך יוסף קריספל – עיצב דמויות של ארבעת הבנים <מן ההגדה> החכם – תלמיד ישיבה, "תלמיד חכם", התם – דמות מטושטשת, הרשע נראה כצייד אירופי ושאינו יוצע לשאול הוא אמביוולנט או סכיזופרן", דמות כפולה , תאומים במדים שנראים כמדי פידל קסטרו . בין המקורות: המשך הגל של עיסוק ביהדות ובזהות", עוזי צור הארץ 24 בינואר 2003, סמדר שפי הארץ 21 בפברואר 2003.
סקירות נוספות אודות haaretz.co.il אמנות ישראלית