שתי הערות בעניני דיומא –על המו"לים החמדנים ועל בתי הכנסת המתקדמים כתגובה למאמרים בהארץ הממוחשב ועוד והראשון – בסופ"ש נתפרסמה
כתבה אודות הנתק והתנהוה והולך בין הוצאות "כתר" וסטימצקי". הללו מתבכיינים ומלינים על כי קופתם אינה מתמלאה כדבעי. הייתי שולחת את כל החבורות הללו למקום אחר, כשקבס ובחילה גם יחד מניעים אותי. כשחקרתי את חבורות הספרות של שנות השלושים, הארבעים והחמישים, נתקלתי הלוך וחזור במי שמתפרנסים מן היד אל הפה. פרט אולי לשוקן שממן את עגנון, התנמונה היתה אחרת. ברנר הרי מכר את חגורתו כדי לממן לעגנון את פרסום יצירתו הראשונה, בארה של מרים דומני. כתבי אנשי הספרות, מחברות ועוד , איני זוכרת את שמות כתבי העת כרגע, אבל בעמל כפיהם ובזיעת אפם ממש התעקשו ופרסמו ושלמו ככל יכלתם ובדבר שיצא דבר תרבות ואמנות ורווח לפועל העברי על כס מנוחתו לאחר יום עבודה. נשמע נאיבי, אולי, אבל מי אמר שספרים הם דבר מה שיש לעשות ממנו
מיליונים? הרי בכל כתב יש שמץ מהניצוץ אלוהי והפצתו מעשה שליחות הוא. חפצתם לעשות מיליונים, יופי, לכו לבורסה ולתעשיה, סחרו בזהב ובעבדים חלילה, מצידי, גיי אבק, לא בכסף עסקינן. והפיסו לשכפל רק ספרים אויליים שכל יתרונם בכך, שמחבריהם קשורים לברנז''ה או שדבר מה פיקנטי ורצוי צהוב אירע למחבריהם שחשפו בפני כל את הקישקס ואיזה איבר בפני התקשורת וזכו לאיזה רייטינג מרנין-כיס. פיכסא, נקעה נפשי בכל החבורה הלזו. הבו לנו הוצאות של בעלי טעם . ויודעת אני את הדבר הזה המתרחש במחוזינו מבשרי שלי, כי את כתבי אין מדפיסין יען כי סרבתי לחשוף את צרותיי המשפחתיות וגם משום שבטעות כתב עלי פעם משהו בהארץ שאני שמאלנית המחמד של מרצה ימני ביותר. ולא היא. אבל לך תוכיח למלעיזין הטוענין שאחותך זונה, שלא רק שאין לך אחות אלא שאתה יתום. וענין אחר הנזכר בעתונים – הלעזות אודות מקומות תרבות המשתיכים לרפורמים. לא מכבר שבתי מטיול בארצו של הדוד סם בביקור משפחתי שעקרו חגיגת בר- המצוה של קרובי. בני המשפחה כלל אינם דתיים אם כי הם שומרי שבת בדרכם (נוהגים לבית הכנסת), צמים בכיפור וכיוצא בזאת. חגיגת בר המצוה בבית הכנסת הקונסרבטיבי שהיתה משובבת נפש. הלואי עלינו דבר כזה. הקהל היה רב והאוירה טובה. הקהל ישב מעורב, וגם נשים עלו לתורה ואמרו את דברן. ומשיחות במקום מסתבר, כי הקהילה הזו שוקקת חיים ובאירועים רבים משתתפים הילגים ובני הנוער – וברצון. כל כך שונה מכאן במחוזותיתו. דבר דומה איני מכירה כאן אלא בבית דניאל בתל אביב, ושם, מרבים המלעיזים על אותו מקום המכנה עצמו בית ליהדות מתקדמת, ובדין, ואלו שעינם צרה מכנים "רפורמים" ומוסיפים תלונה וגרוע מכך. , תנו כוח ליהדות המתקדמת. בנגוד לזרמים האחרים, היא חיה ושוקקת. שהרי האלטרנטיבה אינה אלא
התבוללות.