תקציר דוח ועדת אור לבירור ההתנגשויות
תקציר דוח ועדת אור לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים - אוקטובר 2000 תמצית הדין וחשבון מיום 1.9.03 מביאה את עיקרי המסקנות וההמלצות שבדין וחשבון. בהתאם לכך, היא מבוססת בעיקר על השערים 5 ו-6. כדי לקבל תמונה שלמה ומפורטת של ממצאי הדין וחשבון, יש לקרוא את הדין וחשבון במלואו, כולל השערים 1-4 המנתחים בהרחבה את גורמי העומק והגורמים המיידיים לפרוץ ההתנגשויות של אוקטובר 2000, מתארים את השתלשלות
האירועים בעשרות מקומות, מרחיבים בתיאור האירועים בזירות ההתנגשות העיקריות ודנים במספר נושאים מיוחדים, כמו השימוש בגלילוני גומי בידי המשטרה והמסרים המסלימים של אישי ציבור ערבים. נושאים אלה נמסרים בתמצית רק בקיצור נמרץ. הנוסח המחייב הוא, בכל מקרה, הנוסח המצוי בדין וחשבון במלואו. 1. באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי
המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של
מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים
שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במספר מקרים, היה כפסע בינם לבין מוות מיד המון חסר מעצורים. במספר קטן של מקרים נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים, במטרה להתקיפם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה
קשות, ולעתים אף נותקה, לפרקי זמן ארוכים. במספר ניכר של מקרים, אופיינו התוקפנות והאלימות בנחישות רבה ונמשכו פרקי זמן ארוכים. המשטרה פעלה להחזרת הסדר ועשתה שימוש באמצעים שונים לפיזור המון. כתוצאה משימוש באמצעים אלה, אשר כללו ירי של כדורי גומי, ובמקרים מסויימים גם ירי אש חיה, נהרגו אזרחים ערבים ונפצעו רבים אחרים. בגל השני של האירועים, התרחשו במקומות שונים התפרעויות של יהודים נגד ערבים, שבאו כמעשי תגובה לאירועים. במהלך האירועים נהרגו 12 אזרחים ערבים ואזרח יהודי אחד. באירועים נהרג גם תושב של רצועת עזה. התפרעויות כאלה היו עלולות להתפתח, חלילה, לעימות קשה בין מגזרים באוכלוסייה, כדוגמת עימותים בינעדתיים אשר להם ולתוצאותיהם היינו עדים במחוזות רחוקים. עובדה היא, שבמספר מקומות בארץ אכן הביאו התפתחויות כאמור להתפרעויות אזרחים מן המגזר היהודי כלפי ערבים. 2. המהומות בתחומי המדינה התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. אישי ציבור בולטים במגזר הערבי הצביעו על כך שהעובדה הזאת אינה מקרית, והיא משקפת אינטראקציה בין הפלשתינים שבתחומי הקו הירוק לבין הפלשתינים שמעבר לו. אף שילוב זה של האירועים הינו חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ"אינתיפאדה" החורגת באופייה מהפרות סדר מקומיות. 3. האירועים, אופיים החריג ותוצאותיהם החמורות היו תולדה של גורמי עומק, אשר יצרו מצב נפיץ בקרב הציבור הערבי בישראל. המדינה וממשלותיה לדורותיהן כשלו בחוסר התמודדות מעמיקה ומקיפה עם הבעיות הקשות שמעמיד קיום מיעוט גדול של ערבים בתוך המדינה היהודית. הטיפול הממשלתי במגזר הערבי התאפיין ברובו בהזנחה ובקיפוח. הממסד לא גילה רגישות מספקת לצרכי המגזר הערבי, ולא פעל
די על מנת להקצות את משאבי המדינה באופן שוויוני גם למגזר זה. המדינה לא עשתה די ולא חתרה די, כדי להקנות שוויון לאזרחיה הערבים ולעקור את תופעות ההפליה והקיפוח. בד בבד, לא נעשה די על מנת לאכוף את החוק במגזר הערבי, ותופעות בלתי חוקיות ובלתי רצויות השתרשו במגזר זה. כתוצאה מכך ומתהליכים נוספים, שררה במגזר הערבי מצוקה קשה בתחומים שונים. מצוקה זו ניכרה, בין היתר, בתופעות של עוני, אבטלה, מחסור בקרקעות, בעיות קשות במערכת החינוך וליקויים מהותיים בתחום התשתית. כל אלה עוררו תסיסה מתמשכת, אשר גברה לקראת אוקטובר 2000 והיוותה גורם יסודי להתפרצות אירועי אותו חודש. גורם שני הוא תהליכי הרדיקליזציה האידיאולוגית-פוליטית במגזר הערבי. תהליכים אלה מצאו את ביטויים, בין היתר, בגילויים שונים של הזדהות ואף תמיכה, במאבק הפלשתינים מול מדינת ישראל. תהליך הרדיקליזציה היה קשור גם ללהתחזקותה של הפוליטיקה האסלאמית בישראל בתקופה שקדמה לאירועים. לענייין זה יש לציין את דבר קיומן של מחלוקות קשות בין המוסלמים בישראל לבין רשויות השלטון בנושאים כמו נכסי הווקף; החרפתם של העימותים בין מוסלמים לבין ממשלת ישראל בנושא הר-הבית; והשמעת דברי אהדה, בעיקר מצד אנשי הפלג הרדדיקלי של ההתנועה האסלאמית, לארגונים אסלאמיסטיים שהם אויביה של ישראל, ובהם החיזבאללה וארגונו של אוסאמה בן-לאדן.
סקירות נוספות אודות תקציר דוח ועדת אור לבירור ההתנגשויות