מנהלים בהיי טק עומדים מול דילמות השקעה על בסיס יומיומי. כל חברה זעירה היא קונצרן משגשג בפוטנציה, ולך תדע על מי לשים כסף ומתי.
עד כמה קל לפספס הזדמנויות עסקיות אפשר ללמוד מהמקרה של מנכ"ל יאהו!, טרי סמל, שסיפר לעיתונאית ששאלה אותו מה ההחלטה הכי אומללה שעשה מאז שהחל לחמם את כיסא המנכ"ל. "לא קניתי את גוגל", ענה סמל, וסיפר איך פיספסה יאהו! הזדמנות לרכוש את היהלום הכי נוצץ בשמי האינטרנט. עם כניסתו לתפקיד ב 2001, הודה סמל, הוא התבקש לבדוק חברה צעירה וצומחת בשם גוגל, ולראות אם היא שווה השקעה. הוא צלצל למייסדי החברה הצעירים, לארי פייג' וסרגי ברין, וקבע איתם לארוחת ערב.
"על מה מבוסס העסק שלכם בדיוק?" תהה סמל בקול והניף מזלג עמוס. לשני הצעירים לא הייתה תשובה ברורה. "ובכמה הייתם רוצים למכור?", המשיך סמל לבלוס בנחת.
"מיליארד דולר", זרקו השניים מספר חצוף לחלל האוויר, שפירושו בהיי-טקית: "לא רוצים למכור". "אני אצטרך לחשוב על זה" השיב סמל בבדיחות הדעת, ומהר מאוד למד שזמן שווה כסף. ים כסף. בארוחה הבאה, כמעט שנה אחרי, הוא כבר הסכים למחיר האסטרונומי שקבעו השניים - שבינתיים כבר הספיק לקפוץ פי שלושה. סמל שוב סירב, ושוב אכל אותה. היום גוגל שולטת בעולם האינטרנט ושוויה מוערך ב 150
מליארד דולר, לעומת יאהו שמדדה מאחור עם 37 מליארד דולר.
סיפור נוסף דומה ניתן למצוא רק אצל איש ששווה מיליונים. המילארדר האמריקאי סטיב וין קיבל מאביו בירושה רשת מכוני בינגו, כישרון עסקי מוצלח, ואת הידיעה שהאמריקאים אוהבים להמר. עם שלושת אלה הוא קימבן לעצמו קריירה משגשגת של איל הימורים, והפך לתותח.
לצערו של סטיב, בתוך המארז הגנטי שהוריש לו אביו היתה חבויה גם מחלת עיניים תורשתית שפוגעת בראיה ההיקפית. המחלה החלה לכרסם בשדה הראיה, ועולמו של ווין החל להיראות כמו מבעד למנהרה. זה לא הפריע לו להפוך לאספן אומנות נלהב - אבל הוכיח לו שיש דברים שלא כדאי להשיג בעזרת המרפקים....
לקומץ החברים שהתאסף במשרדו באוקטובר 2006 בישר וין בהתרגשות שהוא מכר את אחד הפריטים המובחרים של אוסף האומנות שלו - "החלום" של פיקאסו. ב 1997 הוא רכש את הציור תמורת 48.8
מליון דולר, ותשע שנים לאחר מכן מכר אותו ב 139 מליון דולר לסטיבן כהן, עוד יהודי אמריקאי מפוצץ בכסף.
וין חייך חיוך גדול, נעמד מול הציור וסיפר בגאווה את סיפור המכירה. אלא מה, באשמת אפקט המנהרה שמסמא את עיניו הוא תקע לציור בטעות איזו מרפקיה קטנה. המרפק ביתק בציור חור בגודל של מטבע של חמישה שקלים וגילח מחשבון הבנק שלו עוד כמה מיליונים. התיקון עלה לו עשרות אלפים, את המכירה הוא נאלץ לבטל, ומה היה לו להגיד על כל זה? "אוי, שיט, תראו מה עשיתי. תודה לאל שזה אני הייתי אני".