שלום, אני בשנות ה20 לחיי ועוברת משבר גדול, כבר כמעט ארבעה חודשים של טיפולים וחוסר החלטיות וקשיים מאד בסיסיים.
אני חושבת
במובן מסויים שהאינטרנט , התמיכה שניתנה לי בו והמידע שניתן לידרכו, בלי כל שמץ של ספק השאירו אותי בחיים.
אני יודעת שזה נשמע מוגזם, אבל המחשב והאינטרנט הם מקומות שאליהם הרבה מאד אנשים "בורחים", הרבה פעמים נידמה לי שהו התחליף האולטימטיבי שלנו לחיים שבטיים, מכיוון שהים כל אחד נימצא בתוך הקופסא שלו ונידמה שלאף אחד לא ממש איכפת מהאחרים. ובאינטרנט תוך מספר שניות תוכל למצוא אדם שיסכים לשוחח איתך, לכתוב לך, לספר לך, לעודד אותך ולעזור לך בכל דרך אפשרית. מה גם שאין צורך להזדהות באופן מלא, דבר שמקל בצורה בלתי רגילה על היכולת לפתוח את סגור ליבך ולספר באמת הכל, אבל באמת. אני חושבת שאפילו לפסיכולוג שלי, היה לי קשה לספר את מה שסיפרתי לאנשים באינטרנט, כי מה איכפת לי, ממילא הם לא יודעים מי אני - אז זה נהדר.
היו ימים שקראתי את כל מה שהאנשים האחרים כתבו בכל מיני פורומים ואתרים
שונים, והבנתי כמה
כוח יש לכתיבה באינטרנט.כמובן שאפשר גם להגיד שהיו הרבה דברים שלא שמחתי להיחשף אליהם, כמו סיפורי התאבדות שונים, מקרים קשים של דיכאון, טיפולים שונים ודעות שונות, אבל אין ספק שהתועלת והמידע שקיבלתי במקביל סייעו לי ועדיין מסייעים לי בתהליך ההחלמה ובדרך למיצאת כיוון חדש, טיפול נכון , כוח לחיות ויוזמה.
אז רציתי להגיד תודה ולהציע לכל מי שקשה לו, להתחיל לכתוב להתחיל לשתף ולאהוב אנשים דרך הרשת, זה לא מחייב, זה לא מכאיב ולא מזיק, פשוט נותן הרבה מאד כוח בצורה קלה, נעימה ולא יקרה.
מקווה שתרמתי במשהו למישהו, וצאו מהדיכאון לאט אבל בטוח.