המאמר מציג את ההשלכות וההשפעה הישירה על ילדים, שהוריהם עובדים שעות רבות מחוץ לבית.
בשל הארכות ימי העבודה בישראל, בעשורים
האחרונים, נדמה שההורים העובדים מגיעים הביתה רק כדי לישון.
לשעות העבודה המרובות, יש ודאי מחיר: שחיקה גופנית ונפשית וירידה משמעותית בתפקוד המשפחתי.
המאמר מקבץ ממצאים ממחקרים שונים שנעשו בנושא והללו מצביעים על הכתוב להלן:
התפישה שהאישה היא בעלת האחריות הבלעדית לגידול
הילדים, הולכת ומשתנה. נשים רבות משתלבות במעגל העבודה ונוצר מצב ששני בני הזוג מועסקים במישרות תובעניות. אין זה מצב שהגבר מחליף את האישה בטיפול בילדים, אלא קיימת תחרות מתמדת בין משפחה לקריירה ולא ברור, למעשה, מי מטפל בילדים.
"זמן איכות", מושג שהפך לשגור ושימושי בקרב הורים קרייריסטים, אינו יכול לפצות על היעדרותם הרבה של ההורים. כמה איכותי יכול להיות זמן בילוי כה קצר עם הילדים? הילדים חושפים את היפגעותם מיום העבודה הארוך של הוריהם ומביעים את רצונם להגברת נוכחות הוריהם בבית.
ילדים בני 8-18 , הביעו שביעות רצון מהוריהם, אם הללו יבלו במחיצתם לפחות כ-6 שעות ביממה.
ככל שהורים מבלים יותר זמן עם
ילדיהם, כך הערכת ילדיהם אליהם נשמרת ומתגברת.
אז איך בכל זאת ניתן לתמרן בין העבודה לבית, באופן שיאפשר להיות הורים טובים וגם עובדים טובים?
אחד הפתרונות המוצגים במאמר מתמקד בשני מושגים חדשים: "זמן ממוקד" ו"זמן התרועעות", שכן הילדים זקוקים לשני סוגים של בילוי עם הוריהם - זמן שההורים מתמקדים בהם וזמן שההורים נוכחים בבית ונגישים לצרכיהם.