גלובליזציה ההיבט האנושי

בספרו, 'גלובליזציה ההיבט האנושי' מנתח זיגמונט באומן, פרופסור למדעי החברה באוניברסיטאות לידס ווורשה, את המצב הקיומי בעולם של המאה ה-21. במציאות בה 'גלובליזציה' היא מענה לגיטמי לכל קושיה בדבר הזוועות הפוגעות בעולמנו מוצא באומן לנכון לנתח את המושג נגזרותיו והשלכותיו על חיינו. כבר במבוא לספרו של באומן מציג ד"ר אורי רם, אנתרופולוג מאוניברסיטת בן גוריון, את המכאניזם המאפיין את הגותו של באומן; היכולת לדיאגנוזה מארקסית חדה כתער, של המצב האנושי בימינו לצד חוסר יכולת לפרוגנוזה מעשית מסוג כלשהוא. הסבר מבריק של המצב שלאחריו תבוא ההתנצלות שעיניינה חוסר היכולת להציב אלטרנטיבה.
הגלובליזציה,על פי באומן, היא רב מימדית והמושגים בהם הוא לתיאורה הם דחיסת מרחב וזמן. לדידו, המהפכה הטכנולוגית המתמדת מאפשרת לבעלי הון, ורק להם, לבטל את האופי הטריטוריאלי של זהותם ולבנות מערכת ערכים חדשה, על- טריטוריאלית, המבוססת על קריטריון הניידות. מערכת ערכים זו בצירוף האמצעים הכלכליים הבלתי נדלים של מעמד ה'תיירים', כפי שבאומן מכנה אותם, מבטלת הלכה למעשה את רוב הפונקציות של מדינת הלאום והופכת למערכת הערכים ההגמונית שרק חלקיק קטן מן האוכלוסיה יכול להגשים. ' הנוודים' ,אותו פלג המהווה את רוב האוכלוסיה, שאינו עומד בקריטריון הניידות והוא בעל זהות פרטיקולרית שהיא לרוב נגזרת של השתייכות לאומית- אתנית- טריטוריאלית איננו מסוגל להגשים את מערכת הערכים ה'תיירת' או ה'גלובלית', מכאניזם שמנציח את מלכודו החברתי-כלכלי כחסר כוח. קבעונם של הנוודים הוא אות קין לעליבותם וחוסר האפשרות שלהם להשתמש בעושר המידע וההון המכוננים את האתוס ה'תיירי'. מה שמניע את הלוקלים בחייהם הוא הדימוי הגלובלי הנשאר מושא לא ממומש אליו הם חותרים חתירה סיזיפית. המערכת המזינה ומשמרת את ההגמוניה ה'תיירית' היא מערכת של אמצעי פיתוי המלבים את התשוקה להיות 'תייר' והופכים אותה לאש תמיד. האמצעים הללו מופנים אל המון לוקלי הכופף את צווארו למאכלת הפיתוי והופך אותה למערכת הדיכוי של עצמו. הפחד, המשמש מוטיב להתקדמות חסרת הפשר של הלוקאלים אינו פחד ממערכת מרכזית ממושטרת אלא הפחד להיוותר מאחור. באומן מסכים עם תומס פרידמן, הכוהן הגדול של הניאו שמרנים ומחבר הספר 'הלקסוס ועץ הזית', על שני עקרונות; העובדה כי הגלובליזציה היא מה שקורה לעולם בימינו , והעובדה כי קיים פער משמעותי בין הכוח הנתון בידי הפוליטיקה של הדמוקרטיה לבין הכוח העצום הנתון בידי הפוליטיקה של ההון. ההבדל בין פרידמן המתאר את המצב לאשורו אך אינו מוצא בו כל פסול, הוא שבאומן שואף לצמצום הפער הזה שאת השלכותיו ההרסניות זועקות אל השמים. הספר בועט בבטן הרכה ומפליא לשאול שאלות צורמות שכמו נכתבו מתוך מחשבות של כל אדם מודרני. מי שיכול לקרוא את הספר ברצינות ולא להיות מהורהר/ מזועזע/ מדוכא מעצם היותו קורבן משולל בחירה, הרי הוא מחיאות הכפיים לתהליך הסוציאליזציה הרציונלית של הקפיטליזם הגלובלי.