מדוע המלט התמהמה?

דמותו של המלט נסיך דנמרק מעוררת סקרנות מזה כ-400 שנה. שקספיר, מגדולי המחזאים, יצר דמות חידתית, שלא פוענחה במלואה. המלט היה מופת ודוגמא, כפי שאופליה מתארת אותו, אדם משכיל, כיאה לאיש הרנסנס, יודע להלחם, כפי, שתפקידו כיורש הממלכה דורש זאת, בעל נימוסים טובים ומראה משובב. מות אביו, מטבע הדברים, גורם לו לעצב רב, אך העלילה מציגה גם צדדים אחרים. מתברר, שהמלט, שמתאבל על אביו באופן מובן וברור, קושר אבל זה בכעס נוראי על אימו, שנישאה מהר כל כך. המלט מביע את שאת נפשו ממעשה זה ואת רתיעתו מקלודיוס עוד קודם להתגלות הרוח. הופעת הרוח חידדה כעס זה וניתבה אותו לאפיקים אחרים. עד להופעת הרוח, המלט חשב כי דודו מהר לשאת לאשה את אלמנת אחיו מתוך מניעים לא מוסריים מבחינת הקודים ההתנהגותיים, שהמלט דגל בהם. כלומר, זרע השנאה כבר נטמן בנפשו של המלט. הרוח, רוח אביו, נתן לו סיבה מוצדקת ביותר לפגיעה בקלודיוס, שנוא נפשו, אולם המלט, שהבטיח לרוח נקמה, אינו ממהר לבצעה.
סיבה אחת היא רצונו לקבל אישור לדברי הרוח. בכך מצטייר המלט כאדם שקול דעת, לא פזיז ונמהר. הוא רוצה לאשש את הופעת הרוח כאמיתית ולא הופעתו של שטן. המלט המשכיל, הפילוסוף איש הרנסנס נמצא כאן במלכודת. האמונה ברוחות רפאים ובכוחות על טבעיים אינה תואמת את הרנסנס, תקופה שבה הרציונליות תפסה את מקומה של האמונה ברוחות. גם אם נקבל את העובדה, כי אין שום הוכחה כי אכן יש או אין רוחות רפאים, המלט נקט בשיטה מודרנית יותר, השיטה הפסיכולוגית, אך גם היא לא שכנעה אותו לגמרי. כאשר הוא ביקש מן השחקנים, להעלות הצגה, שתגרום למלך להתפרץ ולהסגיר סודו, הוא נקט בשיטה פסיכולוגית מתוחכמת ויעילה. אכן, המלך התפרץ ואף הסגיר את סודו קבל הארמון כולו. אך המלט לא רצח אותו, וגם נמנע מלרצוח אותו כאשר היה בכנסיה. להיפך, המלט קיבל על עצמו גלות, ומוכן היה לנסוע לאנגליה, כלומר, להתרחק ממושא נקמתו.
גם אם נאמר, שהוא כעס על אימו יותר מאשר על רוצח אביו, גם מטרה זו לא הושגה, למרות שהוא דיבר עם אימו במילים קשות ופוגעות. היא הבטיחה להשתנות, אך לא עשתה זאת. רק בסיום המחזה המלט, שראה את אימו נופלת וסוד היין המורעל הוסגר לאוזניו על ידי לארטס, המלט רוצח את קלודיוס. מכאן, שהשאלה המרכזית עדיין נשארה פתוחה ובזו באה לידי ביטוי גאוניותו של שקספיר. שקספיר מבין כי אין תשובות ברורות להתנהגות האדם ולמערך הנפשי שלו. המלט הוא דמות מודרנית, אדם מתלבט, אדם, שיודע, שלא כל דבר מובן מאליו, מראית עין יכולה להוליך שולל ולהטעות. האדם המודרני הוא ספקן, והמלט אכן ספקן. הטלת הספק הוא מסממני העת החדשה, והמלט הוא נסיך העת החדשה. הקורא גם כן צריך להטיל ספק, לבחון דברים ולראות את חייו וחיי הסובבים אותו כמערכת לא ברורה ולא מובנת מאליה. פתרונות אינם בנמצא לכל סיטואציה, ולא פעם קורה, שהאדם שוגה עקב היותו אדם, בן תמותה.
החידתיות של המלט, היא שהופכת את המחזה מסתם מחזה, לאחד מן המחזות הגדולים של כל הזמנים.