ניתוח "יום נפלא לדגי בננה"

סיפור זה מאת סלינג''ר מתאר חיי בני זוג אמריקאים ששמם מיוריאל וסימור גלאס. הסיפור המרחש במשך יום, וביום זה נחשפים פרטים הקשורים בעברם. הם נישאו בתקופת מלחמת העולם השנייה, וסימור יצא למלחמה מיד לאחר הנישאוין. הקשר ביניהם נשמר על ידי מכתבים וספר שירה, שסימור שולח למיוריאל. סימור חוזר מן המלחמה פגוע בנפשו. הוא נאלץ לקבל טיפול פסיכאטרי. בני הזוג מחליטים לנסוע לפלורידה, היכן שבילו את ירח הדבש שלהם. מיוריאל משוחחת עם אמה בטלפון ומתארת את התנהגותו של סימור. מן התיאור עולה החשד, שהוא עדיין במצב נפשי קשה.  מיוריאל משוחחת עם אמה בחופשיות, כיון שסימור נמצא בים. שם הוא פוגש ילדה קטנה ששמה סיביל. הוא משוחח איתה, ושוחה בחברתה. לאחר מכן הוא חוזר לחדרם במלון, לוקח אקדח ומתאבד.
הסיפור הוא לכאורה בלבד סיפור פשוט. הוא מורכב, ודן בנושאים שונים, שאחד מהם הוא התקשורת. המלון, בו שוהים סימור ומיוריאל יש כנס בנושא תקשורת, ומשתתפים בו 97 אנשי תקשורת. האירוניה בולטת בכך, שבאותו מלון מתאבד סימור, שבעייתו היא העדר יכולת ליצור תקשורת. הסביבה אינה מבינה אותו ואת מצוקותיו.
המספר מאפיין איפיון חיצוני את מיוריאל כאשר היא מדברת עם אמה. בשיחה הן מדברות על ענינים שונים, כגון מי הם אורחי המלון, השיחה מעוצבת על ידי חלקי משפטים וקטעי דברים. שומעים גם את האב ברקע. מן השיחה אנו למדים, שההורים הם אנשים שטחיים, שאינם מסוגלים ליצור דיאלוג אמיתי.
גם השיחה של הילדה הקטנה, סיביל ,עם אמה  מלמד שוב על דפוס של חוסר תקשורת ושטחיות. לא ברור מדוע הילדה מחפשת את סימור. כאשר סיביל מוצאית את סימור מתפצחת ביניהם שיחה, שממנה ניתן ללמוד כמה דברים. הוא מחמיא לה על בגד הים בצבע כחול. זה הצבע האהוב עליו. אבל הסתבר, שהוא התבלבל וצבע בגד הים הוא צהוב. הצבע הצהוב מאפיין את מיוריאל.  אולי בכך יש רמז, שסיביל עתידה להיות מעין כפילה של מיוריאל, כאשר היא תתבגר. השיחה מסבה אי נחת לקורא. לא ברור האם סימור הוא מעין צפדופיל המחפש את חברתן של נערות וילדות צעירות. אך מתברר, שהוא מחפש אוזניים קשובות והילדה אכן יוצרת עימו דיאלוג. הם מזכירים שלושה סיפורים, ושבלושתם סימור מזדהה עם הנרדפים. הרודפים מזוהים עם הצבע הצהוב.
הסיפור המרכזי הוא על דגי הבננה. הוא מספר עליהם לסיביל, ואומר לה לחפש אותם. בסיפורו יש יסוד של משל, וסופם של דגי הבננה הוא מוות. השיחה נקטעת כאשר סיביל אומרת, שהיא ראתה דג בננה. סימור אומר אוי לא- ורץ לחדרו.  בדרך לחדר, הוא מתנהג בצורה מוזרה במעלית, צועק על אשה, שחושב שמסתכלת על רגליו. בחדר הוא מוצא את מיוריאל ישנה. כאשר הוא מוציא את האקדח יש חשש שמא הוא מתכוון לירות בה, אך הוא יורה בעצמו.  המפתח להבנת הסיבה להתאבדות נמצא בשיחה עם סיביל. היא מקושרת לרמזים נוצריים. שמה מעיד על  הסבילות, שהיו נביאות קדומות, ושם משפחתה הוא קרפנטר, כלומר, נגר, כמו אביו של ישו. העובדה, שהיא ראתה דג בננה, עבור סימור זו האות להתאבדותו.  דגי הבננה מסמלים אותו, וסופם הטראגי הוא סופו.
סימור הוא אדם רגיש ולא התאים להיות חייל ולצאת למלחמה. הוא חי בעולם חומרני בו התקשורת לקויה, ועולם זה אינו מתאים לו. הוא רואה הכל אחרת, והחיים בעיניו מקבלים משמעטות דתית מיסטית.
את הכותרת ניתן לראות בשני אופנים. האחת עם סימן קריאה, כלומר מעין הכרזה על שחרוור מסבל וצער. הדרך השנייה, עם סימן שאלה, כלומר, מתן היתר להשתגע, וההבדל בין הדרך בה סימור רואה את העולם לבין הדרך, שהעולם רואה אותו.