ניתוח "התפסן בשדה השיפון"

הרומאן " התפסן בשדה השיפון" הוא רומאן נעורים ורומאן חניכה. ספר זה היה פופולרי מאד, מיד עם פרסומו ב-1951 ובני נוער רבים הביעו הזדעות עם הולדן ודעותיו ומעשיו. הזדהות הקיצונית ביותר הייתה של מרק צ''פמן, רוצחו של ג''ון לנון. לאחר הרצח הספר נמצא בכיסו והוא הביע את הערצתו לגיבור. עובדה זו די תמוהה, כיוון שהולדן לא נהג באלימות ולא הטיף לאלימות. להיפך הוא היה נגד אלימות.
הספר הוא מעין אודיסיאה, פירוש הדבר-ספר מסע, כמו מסעו של אודיסאוס, גיבור טרויה, שמסעו חזרה לביתו נמשך עשר שנים רצופות הרפתקאות. כך גם מסעו של הולדן, שנמשך ביצירה כ-4 ימים, אולם מן הבחינה הנפשית נמשך זמן ארוך יותר. גם הוא במסעו, כמו אודיסאוס, פוגש בדמויות שונות, מהן הוא למד על החיים ועל עצמו. היצירה נפתחת בתיאור הפנימיה. זו פנימיה של בני עשירים, והולדן, שהוא בנו של עורך דין ניו-יורקי עשיר, אינו מוצא חברה, ואינו מוצא את עצמו. הוא מתאכזב מכולם, אינו לוקח חלק בספורט המאפיין את החברה האמריקאית, וההישגים הספורטיביים, הנחשבים לערך עליון. הוא רואה את הכל כמזוייף ואת כולם כמזוייפים. כולם מנצלים את כולם, וחבריו ללמודים בראשם. הולדן נפרד מן המורה להיסטוריה הקפדן, שאינו מעריך יצירתיות וחדשנות. הוא נוסע לניו-יורק, אך לא לביתו.לאורך  שלושה הימים בהם הוא הניו יורק הוא פוגש כ-20 אנשים, שמכולם הוא מתאכזב, פרט לאחותו הקטנה פיבי. הוא פוגש בבני שכבות חברתיות שונות, ואנשים, שלא יכול היה לפגוש אותם בחיי היום יום שלו. הוא מרבה להשתמש באלכוהול ולעשן סיגריות, על מנת לחוש מבוגר. אך כאן הפרדוקס. הוא לא רוצה להתבגר, הוא היה רוצה להשאר ילד. אולם ביודעו שזה בתלתי אפשרי, הוא חולם להיות תפסן , שעוזר לילדים קטנים ומציל אותם. הוא חובש כובע ביסבול עם מצחיה הפוכה, שהיא הדרך בה חובש התפסן את כובעו. הילד, שאותו הוא שומע ברחוב של את השיר על התפסן, נוגע לליבו.
הולדן הוא נער מאד רגשן. הוא מתגעגע לאחיו אלי, שנפטר. הוא אוהב מאד את אחותו פיבי, וכאשר הוא מתגנב לביתו, הוא עושה זאת כדי לפגוש אותה. פיבי היא ילדה קטנה וחכמה, מדברת עימו כמו אדם מבוגר, ומנסה לשנות אותו. היא אף נותנת לו את חסכונותיה. הולדן רוצה לברוח, אך הוא מגיע למסקנה כי בבריחה הוא אולי משנה מקום אך אינו בורח מעצמו ומבעיותיו. במיוחד נוגע לליבו הרצון של פיבי לברוח איתו כדי לעזור לו.
הולדן מדבר על העולם המזוייף גם בתחום הקולנוע והתאטרון. הוא מעביר בקורת על אחיו הגדול, שהפך לתסריטאי בהוליווד, ומרוויח כסף רב, זאת במקום להיות סופר. אבל גם הולדן עצמו הולך לסרטים ותאטרון, למרות שכל הזמן מתלונן על כל שכולם מזוייפים. עולם המבוגרים מתגלה במלוא כיעורו גם במפגש עם נער המעלית האלים, הזונה, שבאה לחדרו ודמויות אחרות. אך לדוגמא בדמות הנזירות, שזרות כל כך לנוף הניו-יורקי הוא רואה ערכים חיוביים.
בסיום היצירה הולדן מאושפז בבית חולים על מנת לקבל טיפול פסיכיאטרי. הוא מודע לצורך בעזרה נפשית על כן הסיום נראה אופטימי. אנו מבינים כי הוא יזכה לעזרה הטובה ביותר, יחלים ויחזור לחברה, כבוגר הרואה את מקומו בה. תהליך ההתבגרות של הולדן הוא תהליך קשה. זאת עקב הדרך המיוחדת בה הוא רואה את העולם. יש הרואים את המחבר עצמו כדמות הולדן. הוא עצמו הסתגר בביתו וניתק כל קשר עם העתונות והחברה והעדיף לחיות בבדידות.