איני יכולה וגם איני רוצה להכחיש, שהשיח הציבורי בנושא "פוסט מודרניזם", פוסט ציונות וכיוצא באלו איזמים גרמו לי לבחילה כה עזה,
עקב האופן שבו נאלץ כל תלמיד לתארים מתקדמים להתקשקש בביצת המונחים הלזו כדי לבנות את המבוא שלו לדיסרטציה לתואר שלישי או שני . זאת בצד כל זיבולי הדרידה –פוקו-לאקאן והשפעותיהם ארוכות הטווח על הלך הרוח הפילוסופי-ציבורי בארץ (ואגב תהיה – הרי לאקאן פוקו השפיעו באירופה בשנות החמישי של המאה שעברה, ואז על האמריקאים. עכשיו הם פסה (על משקל כסא), אז למה לכל ה... נתקענו שם? עם זאת, למה לא לתת לכם ליהנות מספרון ההערות –הארות הקטן שלי שנזנח מאז ימי הדוקטורנטיות. בבקשה: עדי אופיר מציג במאמרו, שהוא אמירה מרכזית בשיח הפוסט-מודרני הציבורי באחרונה, מהלך שנע מהגדרת האני כניגודו של האחר אל עבר הזיהוי בין האני לאחר, ובניסוחו "אני כמו כל אחד אחר". לפי הדיאלקטיקה ההגליאנית, האחר הוא מרכיב בכינון הזהות <האני> . מניטשה ועד דרידה וסארטר מקובלת המחשבה לפיה אף בהגדרה העצמית האני הנחקר שונה מהאני החוקר. אני, וכל אחד – אחר. . אופיר מדגיש שתי טענות, האחת, כי האחר האת הטענה כי הזהות איננה מהות יציבה , וכדי לשמור על יציבותה נזקקים לאחר לשם ההגדרה העצמית <יהודים למשל מגדירים עצמם כנגודם של הגויים> והשניה, כי ההגדרה כניגודו של האחר היא מרוץ אינסופי המציב את האני כעין משבצת ריקה. למעשה, האני, העורך
סלקציה תמידית בין מרכיבי הזולת מוגדר דוקא דרך מה אינספור דימויים משותפים לו ולאחר, אני כמו כל אחד אחר <זהות כהזדהות>. בפוסט מודרניזם הזהות היא שאלה של ביקוש והיצע , שוק שתובע "
התבחנות" <התבדלות> מתמדת – כאן ''רוכש'' האני זהות עצמית זמנית ומעורערת <כשמאחור מרחפת "תהלוכת מסכות" של אחרים>. כך האחר מציע יציבות וערעור בו בזמן. הבדלות מהאחר אינה רק חיצונית אלא גם פנימית, "אחרות של מחשכים" <נדגים זאת בדימוי האנטישמי של היהודי הגלותי בעל האף הארוך. אופיר מציב אפשרות של פוליטיקה מועדפת – שאינה מניחה את העצמי ואת האחר אלא מרחב לא יציב ש"ביני ובין כל האחרים שלי" שכולל את כל הפוטנציאל של מה שהם יכולים להיות בעבר ובהווה, זאת בנוסח ז''אן לוק ננסי. אני וכל אחד אחר, אני כמו כל אחד אחר. ולא רב תרבותיות וסובלנות של זהות דומיננטית הגמונית שמסוגלת לסבול ולארגן מרחב מבוזר ופוליפוני של אחרים בתוכה. < <אופיר, עדי "אני וכל אחד אחר", בתוך: תרבות יהודית בעין הסערה, ספר יובל למלאת שבעים שנה ליוסף אחיטוב (בעריכת אבי שגיא ונחם אילן) הקיבוץ המאוחד ומרכז הרצוג ללמודע יהדות, עין צורים , 2002 (161-171) .